שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כאוס בשניים

"בני האדם היחידים בשבילי הם המטורפים, אלה המשתוקקים עד טירוף לחיות, לדבר, להיגאל, חושקים בכל בו זמנית, אלה שלעולם אינם מפהקים או אומרים דבר נדוש, אלא בוערים" (ג'ק קרואק)
לפני 8 שנים. 9 בנובמבר 2016 בשעה 17:26

כשתבואי אלי לא תלבשי דבר מתחת למעיל השחור.

 

לאחר שתרדי מהמונית, תורידי את התחתונים והחזיה ברחוב המואר ותזרקי אותם לפח. מהקומה השביעית אשמע את צעדי הסטילטו שלך. תעלי במעלית ותעמדי על שש סמוך לדלת ביתי. ככלבה מיוחמת. מורעבת. לצווארך קולר עבה המעוטר בטבעות עגינה, שימתין רק לך מתחת לשטיחון המעופש. "רעב הנו תבלין לכל ארוחה".

 

מהעבר השני של אותה דלת אשתה וויסקי דימפל מעושן, בזמן שאתכתב עם נימפה פוטנציאלית העורגת לסמכות מבקעת. אתמודד בגבורה עם אתגר חלוקת הקשב: האוזן שומעת את נשימתך החרישית המתחננת מבעד לדלת, העין עוברת על טקסטים זימתיים המלווים בדיסונס קוגניטבי, מנסים להפריד בין האגו לאלטר שלו.

 

זמן טוב ללכת לפריזר ולהוציא את גוש פילה הבקר המשובח, שעוצב לצורת גליל מהודק. רק ככה יחתך באופן מושלם לפרוסות דקיקות דקיקות. הרוב מתבלים את הקרפצ'יו שלהם בחומץ בלסמי מצומצם, מיץ לימון, פרמז'ן, בזיליקום, מלח ופלפל. אני אוהב את הקרפצ'יו שלי כמו שאני אוהב את כלבותיי: נטורל עם שמן הזית. רק כך ניתן להתרכז בטעמו העז של הבשר והדם.

 

פס הקול שיבחר לערב זה יהיה ציפור האש של סטרווינסקי. יש ביצירותיהם של המלחינים הרוסיים המודרניים אלמנט של עוצמה צורמת ומהדהדת. אלך לפסנתר ואשלב מרווחי טריטון מאדירים. לא בכדי צליל זה נחשב בימי הביניים לקול שטני.

 

זהו. עכשיו אני מוכן.

 

אפתח את הדלת בעוצמה ואסטור לך באופן מדויק ומהיר. זה האות המבשר על מות האקספוזיציה. אחבר את שרשרת המתכת לקולר המחבק את צווארך, אחדיר מטפחת עבה לתוך פיך, אצמיד איזולירבנד חזק לשפתיך, ארים אותך על רגליך ואלחש באוזנך: "ברוכה הבאה מדמוזל".

 

אצמיד אותך לדלת ואקרע ממך את מעילך. אקשור את שדייך המסותתים בעזרת חוט 8 מ"מ שחור וקוצני. אשלים את המלאכה עם קיבוע ידייך מאחורי הגב הברבורי.

 

התחת שלך הנו הפייבוריט שלי. תמיד. כאחד שראה אי אלו עכוזים בימי חייו, חייב לציין ששלך הוא מהמרהיבים שיש. בייחוד כאשר הוא בצבע סגול בוהק. אמשח אותו בשמן זית ואעסה אותו קלות (חייבים לשלב פה עדינות). אכניס בהפתעה שתי אצבעות לא מווזלנות ואת תצווחי על מיוט.

 

אשאל אותך באוזן האם היית ילדה טובה השבוע. ברור שתסמני עם ראשך שלא.

 

לרגעים כאלו בדיוק יש סט סרגלי פלסטיק באורך 30 ס"מ. אין כמו לראות אותם מתבקעים מעוצמת החבטה. לאחר שאשמיד תרי עשר במשך עשר דקות תוך משיכת שערך לאחור וקיבוע הצוואר, עכוזך יקבל סוף כל סוף את הצבע והגוון המיוחל. זמן טוב להתבונן לתוך עינייך עמוק. בדרך כלל את מנסה להסתיר אותן. אומרת שהן שער הנשמה. ברגע זה הם שער התשוקה. את שם ואני בא.

 

אוריד אותך על ברכייך ואצמיד את ראשך ושדייך לרצפה. קרפצ'יו מונח על השולחן במערכה הראשונה, יאכל מהרצפה במערכה השנייה. אפך יריח את הבהמה המתה ובד בבד ינסה לפנות את הגזים הרעילים מנשמתך. אמלא את תפקיד אלוהיך לערב זה, באמצעות שתי אצבעות המונחות על נחירי אפך.

 

הגאולה מייסוריך תתחיל מתלישת האיזולירבנד והוצאת המטפחת מפיך. אכסה את עינייך במטפחת שחורה אוטמת, שתתכתב נפלא עם צבע נעליך. לאט לאט אכניס לגרונך חתיכות קרפצ'יו קטנות ואתבונן בך בשקיקה, בולסת. מידי פעם תפיקי צליל עונג, שיהיה חייב להיות מלווה בסטירה הגונה. לאחר כמה דקות אתמקם מאחוריך בדממה. תנצלי את המצב להגביר את קצב הזלילה. חיה מתה על חיה.

 

ללא כל הכנה אחדור אליך מאחור. בהפתעה. בבת אחת. לרגע תקרסי אך מיד תתעשתי. ככה אוהב אותך פייטרית שלי. אחזיק את שערך קרוב קרוב לקרקפת ואצמיד את ראשך ופיך לרצפה. זה הסימן שבו תתחילי לטרוף את ייתרת הקרפצ'יו, כאילו אין מחר.

 

תופי הטמפני אינם סתם תופים. בעוד שתוף רגיל מפיק צליל עמום וסתמי, לתופי הטמפני יש צליל מוגדר ומנעד ברור. את התווים של סקציית הטמפני של סטרווינסקי אני מכיר בעל פה. כך גם את התחת הזה. מאוד אוהב את הדיסוננס בין פעולת הביקוע מלווה בצרחותיך, לבין ההרמוניה המושלמת בין הזין לרקטום המלכותי הזה. ברגעים כאלה נזכר בסצנה החוזרת על עצמה מסרטי המלחמה: באמצע הקרב והתופת, הגיבור הראשי נכנס לטרנס של דממה מקודשת.

 

שניה לאחר שאצווה עליך לגמור, את תתפרקי ללא מעצורים. כך גם אני. שנינו מתפרקים בשאגות חייתיות טהורות. זהו סוד קסמנו ותמצית מערכת יחסינו.

 

סינטה 400 גרם מידיום ריר תוגש למנה עיקרית.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י