אחרי כמה ימים שהמילה קשוח לא מתחילה לתאר אף אחד מהם, או מה שנקרא מונוגמיה מחזורית או התקופה הזו בחודש שבה אנחנו מסתכסכים לכמה ימים רק כדי להשלים - סוף סוף שישי הגיע.
אתה מסדר על התקרה כוכבים של גלקסיית שביל החלב ושל הזוהר הצפוני ואני אומרת לך שאין שם צבע אדום.
אתה מזיין אותי אחרי כמה ימים שלא, וגל של געגוע שוטף לי את הכוס, התחושה שלעולם לא אוכל למלא את חסרונה.
כשהבחור שבא אלינו בא פעם שנייה מקריית גת, אני לא זוכרת את שמו אבל הוא יכול לזיין שעות, וזה בדיוק מה שקורה, קונדומים מחוספסים הם האויב, אז אחרי שלוש שעות שבהן אנחנו מזדיינים, נהיה מאוחר, אבל אתה יודע שאנחנו יכולים לעמוד בזה.
פתאום טלפון - שני חברים שנמצאים 10 קילומטרים מאיתנו אחד שוטר, אחד נהג משאית ואל תגלו לנו מי זה מי. מתלבטים אם לאשר להם לבוא הלילה… בסוף גם אנחנו אוהבים את הספונטניות שבלנסוע לפה ״על החיים ועל המוות״, ככה זה כשיש שניים.
הם מגיעים והסקס הופך לטורבו אחרי ספרינט. אתה שואל אותי אם אני משלימה פערים לכל השבוע? אבל אין באמת צורך לשאול. קצב החלפת התנוחות והטמפו של כל אחד שמזיין אותי גדולים יותר מקצב הופעת הסימנים הכתומים בצד ימין של הטלוויזיה.
בסוף אני גומרת מתחת לזין ענקי שתקוע עמוק בתוכי ובתוך כף יד עם אצבע מושטת. בכל זאת קבענו עם אחד והגיעו שניים זה אומר שהם יודעים לחלוק. אני מסתובבת על הצד וזרם חם קולח לי על התחת בזמן שאני מוצצת, השוטר פורק את נשקו.
שביל החלב מלווה אותנו עד לקפה של הבוקר. בוקר טוב מאמי ♥️
