אסימונים נופלים על הריצפה ומתפזרים לכל עבר. את הולכת לעזור ואני אומרת לך ״כל הכבוד! איזה יופי שאת עוזרת לאסוף״. מרחוק אני מצביעה לאבא ההוא, שכורע עכשיו על הריצפה כמו הלוחמים של גדעון אבל לא שותה מים אלא אוסף אסימונים תוך כדי שאני אומרת לו ״יש עוד אחד מאחוריך״.
אנחנו עוברות שוב ליד מכונת האסימונים, ואת שולפת מתוכה עוד שניים. הם שכחו עוד! שתינו קוראות ואת כבר רצה להחזיר את האסימונים לילדות ההן אבל במקום לקחת ממך האבא ההוא מעניק לך אותם ואת זורחת בהתלהבות.
בדרך חזרה, אנחנו מספרות לך הכל בטלפון ואתה שואל ״למה את לא אומרת לה כלום?״ אני צוחקת ועונה לך ״כי כבר אמרתי לה, היא התנהגה בדיוק איך שהייתי מקווה וחולמת שהבת שלי תתנהג״ את מחייכת מאוזן לאוזן והלב שלי עולה על גדותיו.
בלילה מגיע אלינו בחור צעיר וגבוה מהליגה הארצית וכשהוא אומר שיש לו ניסיון אני עונה לו שהייתי שולחת אותו לפחות לעוד 10 זוגות, תחושה שקרובה מאוד להתברר כנכונה.
אומנם הפוטנציאל גלום, אבל הלחץ חזק ממנו. בהתחלה הוא מזיין ואפילו לא רע בכלל אבל אז מתחיל קרב עיקש שבו אנחנו מעמידים לו והקונדום מוריד. לזיין עם קונדום זו אומנות בפני עצמה, אחת שהוא עדיין לא שולט בה.
בטח ייפול לו האסימון בדרך הביתה.
Thank you, next 🙃