אחרי חמישה ימים שאני כל כך אבודה מגיע הלילה הזה. אני מגיעה אליו על הגחון ממש נטולת כל אנרגיה נפשית, אני מורעבת ורק עכשיו נשבר הצום כי לריב איתך זו התנגשות הטיטאנים. להשלים איתך לעומת זה זו הפקה בסדר גודל של פארק הדרקון.
אני מרגישה את כל השעות שעברו בלי נוקפות לי בין הרגליים כשאתה מודיע לי ש״יש לו חצי שעה גג 40 דקות להיות כאן וללכת כי מישהו אחר בא״. מישהו מגיע ואני יכולה לחזור להיות הנימפה שלך. אחרי שהוא יוצא הם נפגשים בדלת והדרקון בא במוד אנאלי. אני מתה מהמחשבה אבל אני ים במציאות. האיש שהיה כאן קודם גמר אבל הוא היה רק טיפה בים 🙃
ואז הדרקון מתחיל לזיין אותי וגם גומר מזה למרות שהוא יכול להחזיק שעות. אחרי זה אני מחילה להכניס את הדרקון מאחורה זו משימה שכרוכה בהרבה כאב וסבל ואני מתחננת בפניו שהוא לא יזוז, לפחות רק לרגע, אבל הוא משכיב אותי על הבטן ומזיין וזה כואב בעיקר כי אני עוד לא מרגישה שהשלמנו כשהוא מזיין אותי בתחת בשימך אהבה היא באמת כאב שאיננו נגמר.
אני עוברת לשכב על הצד ולהסתכל לך בעיניים. מחזיקה חזק חזק בשמיכה ומתפזרת ״תסתכלי לי בעיניים״ אני מביטה לך בחזרה בעיניים אבל הכאב מנתק לי את המבט, כשאני מחזירה אותו אני מצליחה לנשום עמוק מספיק זמן רק כדי להרגיש איך הדרקון מתקדם במעלה התחת ולא מפסיק לזוז ומזיין וטוחן וגומר וגמור.
ובין כל הרגעים אני מתכנסת לו על הזין ברכיבה ואתה גם נכנס לי לכוס וזה כבר מרגיש כמו שלום בית אז כשאתה יוצא אני ממש מרוכזת בלהיות נעוצה ומשופדת. הוא תופס לי את המותניים ומזיין אותי מלמטה ואני מתהדקת ומתכווצת עליו וגומרת גמירה בעוצמת חמישה ימים.