לפני שבועיים. 4 בנובמבר 2024 בשעה 13:01
טוב אז זה תקציר שעכשיו נראה שהוא במרחק שנות אור ממתי שהכל התרחש אבל בעצם זה קרה אתמול וההיפך מלשכוח זה לרשום (למרות שאי אפשר באמת לתקצר 12 שעות)
אנחנו מדברים בטלפון כל הדרך שלו עד אלינו ועד שהוא שואל את השאלה השנואה עליי - ״מה את אוהבת?״ בכל זאת אני עונה ״בעיקרון אנחנו לא נהיה כאן מספיק אנשים בשביל מה שאני הכי אוהבת״.
הוא נכנס עם זר פרחים ותיקים שבדיעבד יסתבר שהם מלאים בדברים שיכולים לגרום בעיקר לכאב או לחוסר ב-אוויר/מילים/יכולת לזוז וכולי… הכל מונח על המיטה. אתה מגביל אותו עד לחצי שעה אחרי סינדרלה. אני מבינה שלא דיברתם רק היום.
אני מרימה את השיער באוויר בזמן שהוא עונד לי את הקולר ואומר ״מעכשיו את מסיימת כל משפט במילה אדוני, זה ברור?״
אני מחייכת בלב.