אם יש משהו ששנאתי בבנות ( לא בכולן זה קיים!!!!) זה ההימשכות שלהן לאדם שעושה להם רע, אם יש דבר בעולם שלא הערכתי זה את זה, סלדתי מבנות כאלה.
בנות שיש להם צורך בגבר שמוריד להם הרבה דמעות ולא מהסיבה הטובה והנכונה, ש״הגבר״ שלהן עושה טעות אחר טעות ואיך שהוא הן עדיין אוהבות ..
שהיו אומרים לי שאני קשה מידי שאני צריכה להבין שהן בסה״כ עיוורות מאהבה, הייתי צוחקת ואומרת בולשיט!!!!
לא נולד הגבר שיעשה אותי עיוורת וחלשה לא משנה כמה אני מאוהבת, הרי אני זאת אני אני תמיד היית שולטת בחיים שלי ולא נתתי לאף אחד לפגוע בי.
אז למה אני חושבת שנהייתי אחת מהן? למה כשבא לי משום מקום הדבר הכי טוב וטהור בעולם, אני מחפשת את הרע שהרחקתי והיום אני רק מחכה שהוא יחזור
מצאתי הרבה תירוצים לסיטואציה שניקלעתי אליה..
הרי אני אודה בהכל חוץ מהעובדה שאני עוד אחת מהבנות האלה,
אולי זאת אני שבאופן דפוק חושבת שכל אחד שמגיע אלי הוא פרויקט אישי שלי שאני צריכה לשנות ולעצב ו״לחנך״
ואולי דווקא בגלל שהבן אדם היה קנאי בטירוף שגרם לי להרבה דמעות וכאב בלב ועדיין אהבנו אהבה מטורפת זה מעיד על זה שהאהבה הייתה הרבה יותר אמיתית? הרי הכי קל לאהוב שהכל ורוד, שיש לך את הבן אדם המושלם. הרי אתה יודע שאוהבים אותך מהלב כשרע ועדיין נישארים, לא? כן? הסתבכתם? גם אני :(