אני הרבה פעמים מעלה כאן שירים שאומרים לי משהו או מביעים משהו שאני רוצה להגיד או סתם שאני אוהבת ורוצה לחלוק...
השיר הזה אגיד עליו כמה מילים הוא נשמע מאוד עדין אבל בעיניי יש לו משמעות עצומה מעבר לסיפור חייו של ואן גוך האדיר והעצוב ,
ואולי של הרבה מאיתנו הקטע שלעיתים שסובלים מחוסר ההבנה במה שהנפש שלנו עוברת ולעיתים חוסר הקשבה או תרגום לא נכון לדברים שאנו אומרים.
אותי לימדו שאם אין משהו טוב להגיד אז עדיף שלא, אני מאמינה בזה כי יש כאן אנשים מאחורי המסך אנשים עם רגשות ודעות שונות סטיות שונות נסו לקבל יותר ופחות לשפוט ,אולי זה נשמע מאוד פלצני ומאוד רך וכו וכו לא כזה אכפת לי ,פשוט רואה הרבה אנשים שפותחים את נבכי נפשם, ריגשותיהם, הרגשתם , חוויות עברו, קשיים שיש להם ונפגעים.
רק תחשבו על האצבעות במקלדת.