אני לא חייבת קצוות בשביל להנות, ונהנת גם מהדברים הרגועים יותר כביכול ומאמינה שהכול יכול להיות הכי מדהים והכי מרגש כי זה הכול תלוי בעם מי.
ללחוות הרבה קצוות קיצוניים יש לזה גם מחיר, סף הגירוי והריגוש יותר חמקמקים, להתעניין דורש יחודיות איכות ויצירתיות , הפרקטיקות שנהנת מהן דורשות ניסיון משמעותי וזה לצערי כבר יותר מאתגר למצוא מישהו כזה, אבל גם יודעת שהרבה פעמים זה קורה במשפט או מבט או בחטף, רגע שקולטים בו את הניצוץ הזה, מבינים פתאום שיש גם למי שמולי את השטן הקטן על הכתף, ומגלים בשיחות של חשיפה עד כמה עמוק אפשר, השכבות מתקלפות, התיבות נפתחות, הסטיות מתגלות, חשוף וכנה עד העצם, תדר של יצר מול יצר, תשוקה, חייתיות, רצונות פרימאליים, הרעב הזה שתמיד רוצה עוד ויותר, הלהעמיק, לחשוף, להאמין ולבטוח עד רמת האין צורך לחשוב, שהאש מתעצמת ומפעילה ומאתגרת ומפרה ראש גוף ונשמה, להתנמך בשבילו וממנו ובאמון מלא עד להתמסרות שלמה, יפייפה ועמוקה, כזאת שהרגש הכי משוחרר ואוהב ועוטף והוא זה שמחזיק את הכול מחובר ביחד... הכי אמיתי ושלם.
רק כזה רוצה ורק עם חיבור כזה אוכל להיות שלמה במקום הזה ורק אז אפשר את הכול ועד הסוף.