Yours

העזתי מישהי חדשה, שבכלליות בבדסמ ופי כמה במדיקל אני סוג של בררנית, מעבר למקצועיות, וותק והידע בעיניין ממש ממש חשוב לי חיבור חם כזה... 

ברגע שנכנסתי לדלת נכנסתי ישר נכנסתי לחיבוק ואנרגיה חמה, בחורה מהממת ראש כייפי ומשוגע כמו שאני אוהבת, שתינו התרגשנו וחיכינו לזה.. 

מחטים זה כול מה שדובר מראש, לא איך, לא כמה, לא איפה בגוף, זה הדבר היחיד שידעתי שיקרה בנינו, אלמנט ההפתעה זה דבר שלמדתי מאוד לאהוב.

התחלנו מרגוע, לאט להכיר אחת את השנייה, את התגובות, את המגע, את השפה בנינו, התחלנו מעיטורים יפים על היד, שברגע שהמחט הראשונה נכנסה כבר הרגשתי את הסם הממכר הזה שמדליק  אותי בשניה, איך שהדקירה הראשונה נכנסת וחודרת לגוף, זה מעיר ומאיר כול חלקיק בגוף בכימה מדהימה שמערפלת ומעיפה אותי למקום האהוב הזה, ששם, בדיוק שם אני מרגישה הכי חייה. 

טיפסנו לאט לאט ועברנו מהיד לגב, מחטים נכנסות, וזה מדהים אותי כול פעם, שזה אותו עובי מחט אבל כול מקום בגב שונה בהרגשה שלו, יש כאלו שמרגישה עדין ורך ויש כאלו ששנושמת עמוק מהן בחדות מהכאב..

מכול אחת אני נושמת את התחושות האלו פנימה אליי מתענגת על הכאב הזה ואז נושפת אותו החוצה.. 

אני מסתכלת אחר כך בתמונה של היצירה שיצרת עליי, הקנבס כמו שקראת לזה, על האהבה שלך לחוסר סימטריה ולאומנות משוגעת וחופשית וזה היה לי יפייפה לראות❤️

תודה לך❤️❤️

דפדפתי באלבום "המעניין" הבדסמי שלי חיפשתי תמונה ספציפית ונתקלתי בתמונה הזאת וזה כמו העלה לי חמימות כזאת כי זה היה הסשן מדיקל הראשון שלי..

שם זה התחיל סיפור האהבה שיש לי עם מדיקל ודם, מדבר שהיה אמור להיות התנסות בקטנה, הפך להיות דבר כזה משמעותי אצלי בחיים, דבר שיצר אצלי אהבה ופטיש נוכח כול כך, דבר עצום שיצאו ממנו חוויות מטריפות ומטורפות, כול פעם פסגה חדשה ומרגשת... התאהבות אמיתית ועמוקה בדם שזה דבר כזה אינטימי, מלא רגש, ואמביוולנטי, קשה ומדהים והכול מתעורר ממנו בו זמנית...הכאב ממדיקל הוא מיוחד זה כאב חד שנכנס וחודר לבפניכו... קסם. 

מעניין לפעמים להסתכל בדיעבד על נקודות ורגעים  בחיים קטנים ו/או גדולים שעוררו בנו אדוות שכול כך השפיעו עלינו וסחפו אותנו למקומות שלאו דווקא חשבנו שנגיע ונהייה בהם.... וכן על הרוב אני גם אומרת תודה. 

קולאז' של חלקים מהדרך 😈

הפוסט שכתבתי בזמנו על הסשן מדיקל הראשון

ואפשר לדפדף אחורה לקרוא על החוויות שמאחורי התמונות...

הגב מדגיש לי ומעיר לי את מה שהיה אתמול ואני אוהבת את זה שהכאב עוד שם בימים  שאחרי ומתענגת עליו עכשיו כול כך… 😈

האמת התגעגעתי אליה מאודד, היה לי חודש ומשהו  שלא היו  קלים בלשון המעטה, עברתי כמה דברים שונים שרק עוררו צורך עמוק בכאב, לעיתים קורה לי בזמנים קצת יותר קשוחים שצריכה את הכאב בצורה שזה הרבה מעבר לרוצה של בדרך כלל, ממש צורך בלצאת מעצמי, בכאב החיצוני שמטשטש את הכאב הפנימי, זה לא משם בא לי בדרך כלל  וידעתי שהיא המקום הנכון שלי לזה, היא כול פעם מצליחה לעשות בדיוק ומדויק בשביל להרגיע את הצורך הזה ולתת לי לעוף… וככה לגמרי היה. 

כבר כשנפגשנו כמו נשמתי, כמה שעות אחרי שמדברות, מספרות, אוכלות, צוחקות, היא אמרה יאללה וקמנו, אני עולה על השולחן, לא הייתה איזשהי תוכנית מראש למשהו ספציפי אני על הבטן ולא רואה מה קורה רק שומעת רשרושים ואריזות נפתחות. 

היא אומרת "לנשום", מכינה את עצמי לוקחת שאיפה ואוחח כאב עמוק וטוב כזה שבשנייה מערבל אותי ואופף אותי בהרגשה מטריפה שכול כך הייתי צריכה… 

בפירסינג יש שני שלבים, השלב שהמחט נכנסת לגוף ואז השלב השני משיכת העגיל עצמו לגוף כמו שתי חדירות כול פעם וזה כאב מהמם ועוצמתי וחזק זה פשוט תענוג ברמותתת אני מכורה להרגשה הזאתת😈😈

היא מחדירה אחד, ועוד אחד, ועוד ואני חושבת שבשכמות היה יותר כואב מהאחרים  ואז הסרט נכנס ומותח ומושך בין אחד לשני ומחבר אותי קצת יותר לעצמי וזה רק מניעה את זרימת חשמל בגוף וגבוה יותר, ואז מחטים שנכנסות בכול פרסינג שתופסות את הסרט וכמובן המדהימה שהיא שדאגה  ללחוץ עליהם מידי פעם לשחק איתם ולהזיז ולעורר בי עוד ומלא גיצים של בערת כאב וחשמל שזורמים בכול הגוף.. 🔥

הכאב הזה הוא התמכרות שלי אוהבת את זה  ברמות  זה מעיף ומרגש ומחשמל אותי בצורה פסיכית, אבל כן גם במצבים מסויימים מה שלא קורה הרבה אצלי,  זה מגיע מצורך פנימי ואכזרי לקיצוניות ולשבירה של הבחוץ בשביל לטשטש ולרפא הכאב שבפנים… הייתי כול כך צריכה את זה וזה היה בדיוק בזמן ובדיוק בעוצמה שהייתי צריכה וזה בזכותך אהובתי😍 אני  יודעת שאצלך זה תמיד המקום המיוחד הזה שלנו, את המקום בשבילי לנשום 😘😘

משהו שהיה לי פעם וכזה בא לי עכשיו ועוד הרבה מזה😈

בשנייה זה מתהפך אצלו וזה תמיד באורך רוח כזה, בין לשבת, לדבר ולצחוק לבין שנייה אחרי שהוא תופס אותי מהשיער וגורר אותי מבחוץ בכוח לתוך הבית לסלון, הוא שם לי מסיכה ומונע ממני את הבחוץ בראיה, בשמיעה חלקית ועמומה ובנשימה שיותר מתאמצת בשבילה, וזה בין הדברים שמגרים אותי מאודדד העיניין של הכרחה להיות במצב מסויים, מניעה מסויימת כי פיזית אין אופציה וככה עם המסיכה יש לי כמו חוצץ מהבחוץ, אני מולכת על 4 ואז מעמיד אותי  מוו אנאלי במקום באמצע החדר ומחבר לוו בתקרה אני בקושי זזה כי הוו בתחת מקשה עלי כול תנועה אבל גם קצת נעה בשביל להרגיש את הקושי, ושקט,  ובשנייה אני חוטפת מהחגורה בכול מקום וחזק וכואב ובישבן ובחזה וביריכיים ומתקפלת אבל אי אפשר הרבה מהוו ואני כואבת ועפה בראש ומסוחררת ומכול כיוון מגיעות ההצלפות ובולעת אליי את הכאב והקושי, וחצי בורחת עד כמה שיכולה אבל גם חצי מגישה אותי אליך, ואז מגע וחצי עטיפה ונשימה ורגיעה , אתה מתיישב מולי מסדר את השרשרת כנראה בגובה מסויים, ויש מגע, יש חצי חיבוק, אתה מתיישב ואתה שם את הכוס שלי על הברך שלך  אבל אני לא לגמרי שם ומגיעה ולא לגמרי מצליחה לשבת עליה רק כמעט וזה משגע אותי ואני מתחילה חצי להשתפשף על הרגל אבל עם כול תזוזה הוו יותר ויותר מכאיב ואני נקרעת, כי רוצה כול כך להתחכך עם הכוס עליך להרגיש את הגירוי ואולי להרגיש איזושהי הקלה בחרמנות שהמצב הזה עושה לי ולא מצליחההה ואתה צוחק עליי וזה מצד אחד מקטין וכמה מטומטמת ומצד שני זה  רק מגרה אותי יותר שאתה צוחק עליי ואתה מבקש מילים ושואל אותי מה את רוצה? ואוו קשה לי להגיד מגמגמת, גם כי בכלליות קשה לי לדבר בסשן ועוד יותר כי זה רק מצחיק אותך יותר ואז הסיטואציה עוד יותר מגרה אותי שאתה צוחק עלי ואני מטומטמת ואני איכשהו מצליחה להגיד רק "רוצה" ואתה צוחק יותר ואני רק מנסה יותר להשתפשף ויותר מכאיבה לעצמי עם הוו ויותר נלחמת כי באמת רוצהההה וקצת מתוסכלת אבל גם מוטרפת מגירוי ועוד יותר מתגרה מהכאב שגורם הוו, אני מנסה לקום כי הרגליים מתחילות לכאוב כי אני לא בעמידה וגם לא בישיבה ומתרחקת ואתה רק אומר לי לחזור בתקיפות  ורק מתגרה יותר מהלא שואל אותך הזה ומה נסגר וכמה מגורה מזה כבר אפשר להיות דבר שכביכול כול כך קטן אבל מוציא אותי לגמריי מהדעת...

אחרי ששחררת אני על הרצפה מרוחה ואתה מסיר את המסיכה ומלטף ואני נדבקת לך לכף רגל ומחבקת... ואז אתה  מסתכל מלמעלה ואתה בכלל לבוש עדיין ויושב על כיסא ומביט בי בריכוז ואני קמה חלקית ומתיישבת מולך על הרצפה וצוחקת קצת ונושמת  ואני מרוחה בריצפה ומזיעה וחושבת שזהו אבל אז הכף רגל שלך מתחילה לחפור לי ולחדור לכוס שלי ואתה רק פותח אותי יותר וזה כואב כי כבר שורף לי הכוס ונותן לי את הסטיספייר וקדימה תתחילי  והרגל השנייה עם האצבעות בפה שלי, אני רק יותר מתגרה מהסיטואציה וממך ומכול העולב שאני נמצאת בו, מפושקת על הרצפה ונוזלית  ומאוננת כמו מפגרת על הכול כי זה מגרה לי בטירוף הפיגור שלי  וכואב לי הכוס, כול כך כואב ושורף, אבל לא רוצה גם שתפסיק ואתה רק יותר צוחק ואני יודעת שזה מאיך שאני וזה עוד יותר מפעיל ומגרה ואני גומרת מפורקת ואפס וכלום. 

אחרי שבפעם השנייה חשבתי שזהו התלבשתי בשמלה  ואנחנו יושבים שותים ומדברים וסיפרתי לך  על המעט צעצועים שביקשת שאביא מתוך האוסף וביקשת לראות, חשבתי רק לראות, אז חשבתי.... ומצד אחד טעות כי הכוס שלי שבור לרמת הדם אבל לא יכלתי ונראה לי שאיפשהו גם לא רציתי להגיד את הלא הזה, הצבת אותי עם התחת  מולך מכופפת על ההדום "שימי את הבטן", ואני בצורה שגם ככה מחרמנת עם שמלה מורמת מעל לישבן, כשהכוס שלי והתחת לפניך, יודעת שיכאב מאודדד אבל גם מחכה לזה, מפגרת כזאת! ומתחננת לפחות לג'ל אתה מתחיל  באקדח הרוטט והכוס כול כך כואב, אבל גם כול כך מגורה והחדרת אחרי זה את הדילדו הגדול ומזיין אותי איתו ואני נקרעת ובו זמנית כול כך מתחרמנת מהסיטואציה וידעתי שאם אשים את הסטיספייר גם אגמור וביקשתי, אבל רק אחרי שהוצאת אותו מתוכי נתת לי לאונן  ואני שמה אותו וזה מטריף אותי ומתסכל אותי ואני דיי מתחרפנת כי לא מצליחה לגמור בלי משהו בפנים בטח שלא במצב כזה מפורק אבל גם לא מסוגלת לבקש שוב משהו כי מרגיש לי שאהייה חצופה מדי לבקש עוד משהו כזה. 

ואני זהו ואני מפסיקה כי לא מסוגלת יותר וכואב הכול  ומפגרת כי מחייכת ומסופקת כמו חתול מגרגר, כשכול הגוף שלי הרוס, מפורק ושבור וסמרטוט ומסומן ומטונף ומלוכלך וכואב, כול כך כואב אבל אני בהכי טוב שיש.

וטוסיק מוכה כי יאמיי

קורה לי יותר ויותר שאנשים שקוראים אותי פה/פייס/טלגרם ורואים את התמונות שלי, קולטים או מדמיינים אותי לא נכון, אנשים חושבים שהקיצוני הזה הוא חלק מהיום יום שלי אבל זה לא, אין לי צורך  בקיצוני בשביל להנות,  לרוב שליטה אצלי מתקיימת בסשנים, ששם אני כזאת בובה על חוט, ברמת הבקושי יכולה לדבר ותלויה ופועלת וזזה רק לפני דרישה ולא כזה מסוגלת או רוצה  לבקש או להגיד או להציע, אולי מלבד מצב שהרבה לי מידי או צריכה רגע, בסשנים אני ברמת פאסיביות/נשלטות מוחלטת ומאוד אוהבת את זה וגם זה צורך מאוד עמוק שלי המקום המוקצב והספציפי לשחרר שליטה בו וזה מעורר בי תחושות מדהימות.

אבל שם בסשנים זה הדבר שקל לי והכי טבעי לי שבעולם, ולאחרונה מחפשת יותר את הקשה, הקשה הזה במוח, את האתגרים הנפשיים, את המנטאלי הזה, ההקטנה, תחושות של החפצה, ללהרגיש את האפס שמהדהד בראש, שנלחמת בראש במה אני באמת, בפחדים שהוטבעו בנו, ללעשות אותי מגוחכת ומטומטמת, שזה דבר שנוגד את כול ההוויה שלי, זה דבר שיכול להתקיים רק כאשר זה קשר רציף שיש בו רגש ואמון ואכפתיות ואפילו אהבה, ולצערי לא קל לי להגיע לזה, ללהרגיש בראש שמישהו לידי יותר חכם, יותר חזק,מעליי מעל גובה העיניים, שהוא מספיק מתוחכם לכווצ'ץ' אותי ואין רשימת מכולת של התכונות שצריך בשביל זה כי זה דבר שפשוט מרגישים, בזה זה או שיש או שאין... 

הרעב זה שיש לי לאחרונה לכאב והתעללות פיזית ומנטאלית רק גודל כמפלצת שאין לה שובע, ויש לי פיזי מסביבי אבל זה לא מספק לי את הראש, אז לא נרגעת לגמרי, כמו חיה שמריחה איפשהו דם ורק מחפשת למצוא ולהגיע אליו!

כאב פיזי וכאב מנטאלי כמו מתחלק אצלי ויש כמו הפרדה בניהם אצלי בצורה שממש רואה אותם, אי אפשר להגיד שהתמודדות פיזית עם כאב היא לא מנטאלית כי היא כן והיא מאוד חזקה ועוצמתית והאתגר בה לפעמים פסיכי, אבל עדיין התחושות שמתעוררות במנטאלי הן פנימיות ובעיניי זאת התמודדות אחרת, התמודדות שנזהרתי ממנה וגם פחדתי ממנה המון זמן, אבל עכשיו אותה אני רוצה...

 הסטודיו קרא לי היום וכשיש לי את הרוגע והשקט בראש זה בדיוק הזמן לתת לידיים לבטא את הבפנוכו ❤️

מסיבת פיג'מות כהלכתה

אל תשאלו לא תשמעו שקרים😈

                          ...About last night 

במיטה של Betty🔥

זה היה חתיכת מנטאלי עצבני, כמה ימים אחרי הסשן האחרון שלנו לפני בערך חודש וחצי אמרת שיש לך רעיון מיוחד… אמרתי לעצמי אם אחרי הסשן שתפרת לי את הכוס את אומרת מיוחד אז זה צריך להיות

מ י ו ח ד…

לאורך כול התקופה הזאת רק האכלת את מפלצת הסקרנות שלי וכול הזמן הזה אני מבקשת לדעת, רמז, משהו, כלשהווווו ובשבועיים האחרונים זה היה יותר ויותר קשוח רק מגדילה ומעצימה את ההתרגשות, החששות, הפחד הטוב הזהה, השבוע הזה כבר השתגעתי לחלוטין, חסרת סבלנות ברמות ליום רביעייייי, והזמן לא זז!!!  אני סופרת את הדקות כדי לצאת אליך… נפגשות קונות גלידה לבית ואומרת שאני אצטרך את זה😈 ואת ממשיכה להאכיל את הסקרנותתתת ולא מגלה אפילו לא חצי מילה ואני מבעבעת עד סף רתיחה, הגענו אליך הכנסנו את השולחן, נכנסתי לעשות מקלחת זריזה, שמת לי מסיכה עיניים עצומות ועולה על השולחן ועדיין את לא מספרתתתת, נשכבתי על השולחן ואני שומעת ריץ רץ שנפתח ונסגר ואת שואלת עכשיו את יודעת?! 

הראש מתחיל לרוץ ולהתלהב ולהתרגש, את מסדרת את המצלמה ומתחילה, בודקת שהכול במקום מכינה את הכלים ומחטאה אותם ואותי והכוס בוער מהאלכוהול ועוד יותר מהטירוף, ביקשתי שתגידי לי לפני כול תפר, המחט הראשונה נכנסת ובאותה השנייה הגוף מזריק לעצמו את הסם הממכר הזה, הכימיה הזאת שהגוף רוקח וממסטל אותי, החשמל הזה שמעיר ומאיר כול מילימטר בשניות וככול שעובר הזמן הטירוף שמתחולל בו רק עולה ועולה, זה המדיקל, זה מה שהוא עושה וזה למה אני מכורה, הכאב מזה מדהים, עוד תפר, וככול שיותר יורדים לכיוון החור ככה רמת הכאב עולה, ויותר רגיש ועוד תפר, ויותר רגיש ועוד אחד ומימין ומשמאל ועוד ערכת תפירה נפתחת והפסקת מים הפסקת נשימה, אני יותר ויותר מתמסטל ומתגרה ברמות אחרות ומרטיבה ועוד תפר ועוד, ומתקדמות ואנחנו כול אחת בספייס שלה ועפותתת ומתלהבות ומרוגשות ומדברות וצוחקות ומצלמות ואני מתכנסת בכאב ואת איתי שם, עוטפת, ועוד תפר ועוד תפר, הגענו לסוף עד הישבן, שכחנו לספור אבל היו אני מאמינה מעל 20 תפרים, והרגע הגיע, את לאט לאט סוגרת אותי עם הרוכסן ואני כמו נאטמת, מרגישה שנמתחת ונקרעת רק בשביל להיסגר, הרגשה פסיכיתתת, של סגור, של אין, של ריק, של אין נכנס ואין יוצא, של איבר סגור הרמטית וסגור בחומה התחושה הזאת יחד עם הכאב של המתיחה כול כך גירתה אותי וידעת והרגשת הבאת לי את הסטיספייר שלי ואני מאוננת ובטירוף, מתחרפנת לחלוטין ואת איתי נוגעת ומעיפה אותי עוד ויותר אל הקצה וזה היה פשוט הרגשה טירוף מוחלט, שמימית, חוץ גופית השילוב הזה של כאב, של סוטול, של חשמל, של גירוי וחרמנות, ואוננות ומגע זה היה פשוט התעלות אלוהית… אין לי איך לתאר את האקסטזה הזאת של כול החושים… 

את לוקחת סקלפל ומתחילה לפרום אותי תפר אחרי תפר, אני כמו מרגישה ניתוק, הרגשה של חוסר, הגוף משתולל מבפנים ואני חוזרת לאט לאט לנשום, ואני נוחתת לתוך החיבוק שלך ומתחפרת בך ושתינו בספייס יפייפה נוחתות לאט לאט ומוצפות בהיי הזה, שאני יודעת ששתינו כול אחת מהצד שלה פשוט מכורות… 

רק איתך אהובה שלי, רק איתך אנחנו מגיעות לכאלו פסגות, את מצליחה כול פעם מחדש להעיף אותי גבוה יותר ומאתגר יותר אני אוהבת אותך❤️❤️❤️

***הושמדו הגיפים אבל נשאר משהו לטעם... 

ישבנו כמה חברים ופשוט קרה 😈

בסשן הזה היה לי אתגר כפול, גם העיניין שזה היה כאב שמתמשך שזאת התמודדות אחרת שזה לאורך זמן וזה התחיל במחטים הדקות והסתיים בירוקות העבות, שחלק מהן היו של שתי כניסות במחט אחת, אז זה היה טיפוס דיי תלול מכאב רך, לכאב קשוח, שהגעתי מתנשפת לקו הסיום. 

ההתמודדות השנייה הייתה בכך שהיינו כמה אנשים בחדר, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בסשן מדיקל פומבי וזה שונה ממש ממה שמכירה יותר קשה להתרכז בכאב ולהתכנס בתוכו אבל עצמתי עיניים ולאט לאט מתנתקת ונשאבת אל תוך קסם הזה ולסערה שהגוף מחולל וממסטל בסוטול הכי גבוה שיכול להיותת, זה באמת קסם עם המדיקל, בשנייה שהמחט הראשונה נכנסת זה כמו עירוי חשמל לווריד שזורם לכול מילימטר בגוף בעוצמה של מכת ברק ובמאית השנייה… עם כול מחט אני מטפסת קצת יותר מחוץ לרקיע ולשפיות, מחט ועוד מחט ועוד ועוד הגענו ל64 מחטים אמרו לי… זה התחיל במחטים הדקות ואני עוצמת עיניים נסגרת למה שקורה סביבי ולאט לאט נעלמת ומתכנסת בכאב והכאב מתגבר אל המחטים היותר רציניות ואני נשאבת לתוך עצמי ולהתמודדות שלי עם הכאב שאני כול כך מאוהבת בתחושות האלו ומרוגשת מהן… כול פעם פותחת עיניים ויש מציאות מסביב אבל יש כמו חוצץ ביני לבין מה שקורה שם… אופוריה של ספייס מקיפה אותי וזה היה פשוט מהמם.

תודה על החוויה זה היה אתגר חדש ומדהים❤️

כותבת את זה הערב אחרי הסשן למרות שבדרך כלל כותבת יום אחרי כשקצת מתעכל לא יודעת אם זה טוב או פחות, אבל מרגיש לי, בעיקר כי רציתי כמה שיותר לזכור ולנצור כול רגע ופרט מהחוויה המדהימה הזאת שחוויתי איתך…

דיברנו על זה יחסית בהתחלה שהכרנו על מומיפיקציה סיפרתי שחוויתי בקטנה אבל לא משהו ממש מורכב ועמוק וחושבת שכבר אמרתי לך שרוצה ושמסקרן אותי…

חחח אני כזאת סאקרית של התנסויות וחוויות 😈 ומשהו במה שסיפרת קסם לי וחושבת שזה נשאר לי בראש מאז…

שבוע שעבר ביקשתי וקבענו, לעיתים רחוקות קורה לי מבקשת מה רוצה בסשן אבל כול כך רציתי וידעתי שיהיה חוויה כי כבר מודעת לעצמי בזה, שחוסר תנועה, חוסר אונים בהכרחה, ריתוק, נראה לי הדבר שהכי מגרה אותי ובו זמנית הכי מרגיע אותי וזאת הסיבה הראשונית שנכנסתי לעולם הבדסמ, זאת הייתה המשיכה הראשונית, הלקחת הזה, האין לך יכולת גם אם רוצה, ההכרחה, זה דבר שכמו מתג מגרה ומרטיב אותי, ובאותה הנשימה גם מכניס לשלווה, כי האמת החשופה שזאת הצורה היחידה שלגמרי מצליחה לשחרר שליטה, שפשוט אין שום יכולת פיזית לקבוע משהו או להביע משהו ואי אפשר במלוא מובן המילה, לא כי ביקשו או אמרו אלא כי פשוט אין אופציה אחרת, ובשבילי התחושה הזאת משחררת, והיום זה היה שחרור מוחלט היות שהכול נמנע ממני, תנועה, ראיה, הנשימה הייתה יחסית מוגבלת או יותר נכון יותר מדודה ורק מהפה יכולה, שגם אותה לקחת לי לכמה שניות מדהימות, הגוף היה מקובע באותה הפוזיציה, ועטופה, הכי עטופה שיש, כמו בתוך רחם מנותקת מהמציאות, עטפת בעוד שכבה של ניילון ועוד שכבה ומכול הכוונים, הרמטית לחלוטין מלבד חור לפה וצפוף יותר וצמוד יותר, כורך עליי, ומפריד אותי יותר ויותר מהחוץ ואני לאט לאט מתכנסת ויותר ויותר בעצמי, שוקעת בעולם משלי, ואז התחלת לשחק לי ובי שזה פשוט הטריף לי, מעורר חושים ויוצר ניגודים כול פעם במשהו אחר, הייתי עטופה לגמרי, כלום, אטומה מלבד הפה לנשימה עמוקה וצמאה,
והכנסת קרח שהניגוד בין החום שבתוך העטיפה לקור של הקרח חירפן אותי, ובפה טועמת מלוח, וטועמת מתוק, זה הטריף לי והבעיר לי, ושיגע בסערה של החושים של רגע בזה ורגע הזה ורגע שקט ורגע אתה מזיז לצד שני והופך ודורך על הפנים והגוף, עפתי, לחלוטין, בשגעת מדהימה שעירבלה אותי.

הכנת אותי מראש ל40 דקות ככה והרגשתי שאתה מתחיל לפרום ולפתוח ולפעור ולהוריד ממני עוד שכבה שנהייתה לכמו עור שני וכול כך רציתי עוד, לא רציתי לצאת לעולם ולהתעורר ולחזור למציאות, זה היה ניתוק מושלם וכול כך הכניס אותי לספייס של רוגע ברמה של צפה על ענן, כזה רוגע,שלווה מטורפת ונקייה, לקח לי זמן לחזור להווה ולהיפתח חזרה לעולם, כי גם כול כך ניסיתי להאחז בתחושה הזאת עוד …

באתי לרגל שלך, למגע שלך, לנוכחות, לידיים חמות שנוגעות וכמו נותנות רגיעה ולנשום.