הציפייה לפני סשן זה לוקח את הנשימה, ממלא את הבטן בהתרגשות, הדופק מהיר, הגוף רוטט, הכוס פועם והראש רץ לאלף כיוונים...
כשנפגשים האש נדלקת, העיניים מתמלאות טירוף והחושים מתחדדים, הריגוש מדהים וכול הצלפה מעירה, הכאב משחרר את הכימיה המדהימה הזאת, העירפול מתחיל לתפוס פיקוד, הגירוי מרטיב, המגע מפעיל ניצוצות, עוד הצלפה ואני עוד קצת נאבדת, עוד אחת, מתחילה לא להרגיש ותוך כדי הכי להרגיש, עוד הצלפה והכוס כבר רעב, היד על הגרון לוחצת ומערפלת ואני רק מתגרה מזה יותר, עוד כאב, הראש כבר יוצא מהמודע וכבר לא יודעת איפה ולמה ומה וכמה, אני רק שם והכול מהיר וגס ואלים, הכול אינטנסיבי ועמוס ומלא בגירויים שמפעילים, מכול מקום וכול הזמן ואין נשימה או רגיעה, ועד הסוף ואז עוד.
ואז שקט.
לוקחת אוויר והרגע הזה כול כך נקי, כול כך שלם, אופוריה מדהימה שעוטפת,זאת תחושת התעלות הרגעים האלו, זה רגע של יחד נושמים כול אחד בספייס שלו אבל מחוברים בחבל של החוויה, מנסה להבין מה היה כאן עכשיו, ומה נסגר ואיזה פסיכי, ואיזה טירוף, הגוף כול כך רפוי ברגעים האלו ובאותו הזמן הכי חשמל שיש, הכול בוער והכאב עוד פועם.
ואז הווליום יורד, חיבוק, עטיפה, נחיתה, רוגע, שלווה טהורה של סיפוק שלם.
זה המקום, המקום הכי שקט שקיים.