שקופה

הזמן עובר ואנחנו הולכים ומתקרבים.

וככל שאנחנו הולכים ומתקרבים, אני מבינה כמה האופציה שנהיה יחד, הולכת ומתרחקת.

כבר השלמתי עם זה שלא יהיה בינינו כלום פרט לחברות שלנו.

אני בסדר עם זה. באמת. החברות הזו יקרה לי מפז.

כבר חיה בשלום עם זה שאתה לא 'שלי' ולא תהיה שלי.

אבל הסיכוי שתהיה של מישהי אחרת... הופך לי את הבטן.

המון זמן לא כתבתי פה. קצת מיציתי אולי, קצת עסוקה בדברים אחרים, וקצת.. כמה אפשר להתבכיין...

אז בינתיים.. הכל נשאר כשהיה. אתה ממשיך לחפש את עצמך, אני ממשיכה לרצות יותר ממה שיש, אתה ממשיך לא לדעת מזה, אני ממשיכה לצאת לדייטים בתיקווה שמישהו כבר יוציא לי אותך מהראש, אנחנו עדיין חברים הכי טובים, וכל הסובבים אותי ממשיכים לא להבין מה פשר הקשר בינינו ולמה הוא לא מתקדם לשום מקום. נו מה אני אגיד להם?... גם לי אין תשובה ממשית..

בכל פורום שעוסק בזוגיות, בכל בלוג, בכל טור, האקסיומה אומרת שלא תיתכן חברות אפלטונית בין גבר לאישה כי לגבר תמיד יהיה עניין מיני באישה, כי אם לא כן, אין לו שום עניין להיות איתה בקשר.

כלומר.. גבר לעולם יהיה מכוון סקס לאישה שהוא בקשר איתה. ולכן אין באמת דבר כזה 'חברות בין גבר לאישה'.

ואני שואלת את עצמי, למה לעזעזל אצלנו זה הפוך?

איך ''זכיתי'' בחבר אמת שלא מעוניין לעשות איתי סקס ואני זו שממש ממש רוצה??

 ולא, אין מצב שאגיד לו את זה או אזום משהו בכיוון.

בך אני מוצאת את כל מה שאני מחפשת בגבר.

מה אתה מחפש באישה שאתה לא מוצא בי?

אני חכמה,

אני טובה,

אני מדברת,

אני מקשיבה,

אני מייעצת,

אני מכילה,

אני מפרגנת,

אני תומכת,

אני מצחיקה,

אני צוחקת,

אני רכה,

אני קשוחה,

אני נלחמת,

אני מוותרת,

אני עגולה,

אני חדה,

אבל איכשהו בסוף,

תמיד נשארת בתפקיד הידידה.

כבר כתבתי פה בעבר על זה שאין לך מושג מה אני מרגישה כלפיך.

אבל לאחרונה התחלתי להשתעשע בתהיה אם זה באמת נכון.

אולי בעצם אתה יודע/חושד ומתעלם? כי אתה הרי לא מרגיש כך כלפיי אז אתה מעדיף לא לפתוח את זה, כי מה זה יתן? הרי זה רק יביך את שנינו...

כי אם נחשוב על זה רגע.. איך אפשר שלא להרגיש שמישהי אוהבת אותך? בטוח מרגישים! מרגישים את היחס החם, את הפירגון, מרגישים את המאמץ למצוא חן, להרשים, מרגישים את המאמץ להגיד/לעשות את הדבר הנכון, את המאמץ להיראות טוב בשבילך, ובעיקר מרגישים את המאמץ להסתיר את כל זה..

באמת מעניין.

יכול להיות ששנינו עסוקים בלהסתיר בעצם.

משעשע.

מלחיץ!

רק אתמול
דרכי היתה ברורה לי, כן
לכאורה, משלתי בחיי.
מישהו צחק עלי, 
מישהו אולי
משתעשע על חשבוני. 
מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.

לפעמים אני חושבת ששחררתי, ש'עבר לי'. שזה כבר בסדר לי שאנחנו לא ביחד והחברות שלנו מספיקה לי.

ואז אנחנו נפגשים, ואני מבינה שלא.