נושאת בתוכי עבר של שנים, של פגיעה התרסקות הרס עצמי, אובדן האני העצמי שלי כפי שמכירה ואוהבת. הצלחתי להתרומם בכוחות עצמי ולצאת מאותם ההריסות אך מצולקת כל כך שמוצאת עצמי מייצרת משברים ביני לבינך.
נכנסת לחיי בבת אחת בצורה מושלמת כמי שהיה שם כל חיי וזהו מקומנו הטבעי להיות ביחד, ועדיין איני יכולה לפתוח את הכל, מצולקת כל כך שמאבדת את התפקוד שלי, שוכחת מי ומה אני עבורך והכי חשוב מה אני עבורי, ואמש להיות ככה איתך לראות את הכאב שניבט משתי עינייך שקוראות לי לפתוח לדבר הכאיבו לי עוד, הוסיפו לתוכי חתכים חדשים, כמי שהעבירו על גופה סכין חד בלי לנעוץ עמוק אלא לתת לדם לנזול...
אני לא קלה ויתכן גם מתוסבכת ולא מעט על אף זאת ואולי בגלל זה אתה אוהב אותי כל כך חזק ובעוצמה שמאפשרת לי את הידיעה הברורה שאתה כאן להשאר.
לא אפזר הבטחות שווא שבין רגע הכל יחלוף והצלקות הגלידו ולא הותירו סימן שהיו כאן, אך אני אלמד לפתוח ולשתף, אתגבר על הכל מבלי להביט לאחור,
אוהבת אותך כל כך הרבה אדוני