לפני 7 שנים. 25 בדצמבר 2016 בשעה 23:36
אתה נתון בסד. ידיך מציצות מהקצוות וראשך מבצבץ באמצע. הרגליים נתונות באזיקים ומפושקות על ידי מוט מתכת המחובר אליהם. אתה עירום, כמובן, הפה חסום בגאג והעיניים מכוסות בצעיף.
אתה יודע מה, אם זה גורם לך להרגיש עוד יותר חסר אונים, נגיד שיש לך עוד זוג ידיים, והוא אזוק מאחורי גבך.
או אחרת. הגאג והצעיף נשארים, אבל את הסד והמוט מחליפים חבלים ואתה עקוד לשולחן. או מיטה.
או שבמקום החבלים אתה עטוף כולך בניילון נצמד. זה לא חשוב.
הנקודה היא, שאתה לא לגמרי חסר אונים. יש לך כוח מסוים. בעצם הנוכחות שלך שם, כך, אתה גורם עונג כלשהו לזו שהניחה אותך כך, שם. אפילו אם היא לא נוכחת ולא רואה, אתה מבליח מדי פעם בתודעתה ועושה לה משהו. אז אתה לא לגמרי חסר אונים.
חוסר אונים אמיתי, זה כשמישהי יקרה לך כואבת, סובלת, ואין שום דבר שאתה יכול לעשות בקשר לזה.
