שלום רב,
אני פונה אליכם, למרות שספק אם הוועדה שאתם חברים בה קיימת בכלל, מתוך תחושת ייאוש כפולה.
ראשית, איני יודע למי לפנות. חשבתי על מועצת זכויות האדם של האו"ם, אבל לא באמת מדובר בזכויות אדם. חשבתי גם על אחת הזרועות ההומניטריות של הארגון, או על אחד מארגוני הסיוע הבינ"ל, אבל עם יד על הלב, אני חייב להודות שיש בעולם אנשים עם צרות גדולות יותר.
ואז הכתה בי המחשבה - הכלוב הוא שסיבך אותי, אז אולי הכלוב יכול גם לפתור לי את הבעיה. ולכן, נכבדות הכלוב ופרנסיו, בקשתי הראשונה אליכם היא, שתתאגדו ותקימו את הוועדה האמורה - לא רק בשבילי (יכול להיות שמאוחר מדי לעזור לי), אלא גם למען חברים נוספים ובעיקר למען נשלטי העתיד.
ועכשיו אני מגיע, לבסוף, לעילת פנייתי. גבירתי בשמונת השבועות האחרונים (שמה שמור במערכת ובקולר שבכותרת) ואני משחקים כבר זמן מה במשחק שיזמתי, בו היצירתיות והתחכום שלי (שמדי פעם נמצאות עדויות לקיומם) מאתגרים את חכמתה וחדות האבחנה שלה.
עד כה שיחקנו ארבעה סיבובים של המשחק, והתוצאה סבירה בהחלט - 4:0. באמת, אין לי בעיה עם התוצאה. אוהדי כדורגל יודעים, שלפעמים, במיוחד נגד קבוצה עדיפה, אפשר לשחק היטב ולא להתבזות, ועדיין להפסיד 4:0.
אבל הדרך. הו, הדרך. כל סיבוב כזה היה אמור להימשך זמן מה, ולהיות מענג כמו קרב הסיוף בין איניגו לוסטלי, גם אם התוצאה בסופו ברורה מראש (בדיוק כמו בצפייה העשירית בקרב האמור).
אלא שמה שקרה בפועל הוא, שבאבחת סיף אחת היא הסיטה את שלי הצידה, ונעצה את שלה ישר בלב. שעה-שעתיים של מחשבה וכתיבה הסתיימו בכל פעם בדקות ספורות. או בשניות...
ולכן, וועדה נכבדה, הבקשה השנייה שאני שוטח בפניכם היא פשוטה: בחייאת, שימו איפה שצריך תווית אזהרה "זהירות, שולטת חכמה מדי", ונדע לא להסתבך.
תודה,
ד. אוליבאו
