מוח פוזיטרוני

כשכיסוי העיניים יורד, אני רואה אותה. היא יושבת מולי באמבטיה, מסתכלת עליי. ולמרות שהאהבה שלנו צעירה, אני יודע שהיא לא מסנוורת את עיניה; ושאין כיסוי עיניים שימנע ממנה לראות את הדברים כפי שהם. אותי כפי שאני. אני יודע, שלצד המעלות, היא רואה את הפגמים, את החולשות (וכן, גבירתי, גם את הצלעות...).

אבל המבט שלה אומר, שהיא נהנית. שהיא רואה גם את הכנות, את המסירות. שהיא רואה משהו יפה. שהיא אוהבת את מה שהיא רואה. את מי שהיא רואה. והמבט שלה אומר גם, שכחובבת יופי מעט רכושנית, היא שמחה בבעלותה על מה שהיא רואה כרגע.

אז אני אוהב לראות את עצמי בעיניה. לקרוא את עצמי במילותיה. להיות שלה.