17/11/2016 - הפוסט הראשון שכתבתי בניק הזה, היה לי ניק נוסף (מלאכית שלך) שנפתח שנה לפני, נסגר ונמחק חודש לפני פתיחת הניק החדש.
במשך שנים כתבתי כאן המון. הארכיון שלי עמוס בשירים, לבטים, מחשבות, שיתוף מהבפנוכו שלי ומכל החוויות המשותפות.
אבל כבר מלא זמן שנדמתי כאן, המציאות שהפכה להיות מורכבת, העומס הרגשי ובעיקר מחסור באנרגיות, לא אפשרו לי לפרוק.
האמת שמחסום הכתיבה היה תוצאה של העובדה שהתרחקתי מעט מעולם השליטה, גם בהיבט המעשי וגם המחשבתי.
העומס היום יומי, הקשה עלי לחשוב. הרגשתי ריקנות אבל לא הצלחתי לתת לעצמי הסבר למקור שלה.
היום, בקיטוב התחושתי הזה, בין הקור החודר שיש בחוץ, לבין החום הנעים מתחת לפוך בבית, הרגשתי צורך מוזר לכתוב כאן אז הנה אני….
4/2/24 - הפוסט הראשון שאני כותבת אחרי היציאה מהמחסום.
פוסט של פריקה. פוסט שמתאר את הצורך העצום הזה שלי, בך. באין ספור הרגעים שנעים בחלל הזמן, אני מוצאת את עצמי נזכרת ברגעים המיוחדים האלה שבהם אני נעלמת אל תוכך.
שם ברגעים האלה, הקסומים, העוטפים, גם כשהם קצרים, אני מצליחה לאגור את התחושה המרגיעה הזו שאתה משאיר בי,
כבר שמונה שנים שבהם אני חיה איתך ולצידך מרחוק כל כך. ועדיין ממשיכה להסתכל קדימה, לראות את טוב, לחייך לעולם, ופשוט…
לחיות.
