לפני 17 שנים. 15 במאי 2007 בשעה 23:55
פיניקס 25 אחוז
גם לי מגיעמופרע עם אישיות
אני חרא אנושי כמו כולכם
רק מודע הרבה יותר
הפוך את הבלוג לבלוג הבית שלך!
לפני 17 שנים. 15 במאי 2007 בשעה 3:48
1. אלטנויילנד
2. מיין קעמפף
(כדי לברר אחת ולתמיד מי צדק)
3. עושר העמים\אדם סמית'
לפני 17 שנים. 15 במאי 2007 בשעה 3:47
1. "לעולם אל תאבק בחזיר - שניכם תלכלכו, אבל החזיר יאהב את זה" {מוקדש בחום לכל הטרולים בצ'אט}
(ג'ורג' ברנארד שו)
2. "מזמן לא היית בעונש"
(עממי)
לפני 17 שנים. 14 במאי 2007 בשעה 3:26
הצייטגעייסט זועקת לה
לפני 17 שנים. 12 במאי 2007 בשעה 9:39
- POISON (למרות שאני קצת בז לשטחיות שבו)
- DEPECHE MODE - ENJOY THE SILENCE
והרחק הרחק מעל ומעבר לכולם:
THE SMITHS - LAST NIGHT I DREAMT THAT SOMEBODY LOVED ME (למרות הפרדוקס שיהיה בסיטואציה)
לפני 17 שנים. 12 במאי 2007 בשעה 8:04
אח, אין כמו גבינת עיזים שמנה (לניתוץ דיאטה).
לפני 17 שנים. 12 במאי 2007 בשעה 8:02
המאה הזאת לא ראויה לי.
ילד אינדיגו שכמותי.
לפני 17 שנים. 11 במאי 2007 בשעה 20:59
כל כך... מטהר
לפני 17 שנים. 11 במאי 2007 בשעה 17:36
נו
לא מספיק מה שעשו לנו בבאבי יאר עכשיו המזרח אירופאים גם דפקו לנו את הפנינג האירוויזיון.
מחשימם
חבל
PUSH DE BUTTON היה כל כך נכון מכל כך הרבה סיבות.
המקוריות, המסר, ההגשה הלא מתחנפת, ההמנעות משטאנציות ה-בואו-נכניס-כמה-שיותר-מילים-באנגלית-זה-הצליח-לדיווה ושינויי הקצב והמבטא התדירים, המוצלחים והתפורים ומהודקים היטבשבמקרים מסוימים מזכירים את QUEEN.
פוספסה קפיצה פוטנציאלית לכיכר רבין בשנתי הראשונה בתל הביב (עם איך שמכבי נראים אין מה לדבר אפילו על תקווה קלושה בכיוון).
אני רק מקווה שמרלבוראווי לא לקח את זה קשה מדי. גם ככה בלתי נסבל להם שם בשדרות עם כל הקסאמים.
לפני 17 שנים. 11 במאי 2007 בשעה 17:30
לפעמים
כשאוזניותיו של הווקמן-רדיו החבוט - שבור בכמה חלקים - אך עדיין עובד שלי ננעצות עמוק באוזניי אני חווה עוצמות ריגוש ששום דבר אחר מחוץ לבועה המוזיקלית הזו לא ישווה לו.
כל מה שרצית
ביצוע: הדורבנים
מילים ולחן: גיא מזיג
כבה הירח, שעה קשה
כשהוא בורח, היא מרגישה
כמה רע לה, פתאום נטושה,
מנסה להתגעגע
בצד הדרך יש לה פינה
אבל אין ערך, אין מנגינה
מתנגנת במקום הקנאה,
לא נולדנו שווים אף פעם
וכל מה שרצית זה אהבה,
אף פעם לא היית קרובה,
ספגת יצרים בתקווה
שתוכלי יום אחד לברוח
היא מתעוררת, לא רוצה לעמוד,
צריך ללכת ולעבוד,
בטלה מזמינה מחשבות
שמהן היא רוצה לברוח
אחד אחד ממנה יוצאים,
היא משדרת בערוצים
של שנאה ושל כעס עזים
ומתי כבר יבוא האחד?
שיקום, לא יפחד,
ישנה את הכל
מה שרצית זה אהבה...
מתוך השקט, היא מבינה
הוא לא יגיע- גם לא עוד שנה,
אבירים מהסוג שחלמה
לא יגיעו לכאן אף פעם
כל מה שרצית..
אני עדיין מאמין באבירים ואבירות שלנו (עד כמה שזה עדיין לא גברי להאמין באבירות).
אבל גם למדתי להצמיח את האביר בתוכי לעצמי. ועל כל אחד\אחת לעשות זאת. ביחוד לאור כל המאסטרים דומיקולואים שאורבים כאן בצללים. הם ימלאו את הנקבה הנזקקת ויבנו לה תוכנית חיים אך ישאירו אותה במצב תלותי גם אחרי שימאס להם לאפס ולסמקטט אותה ורוקנו אותה מכל מהות עצמאית. להלן: אילוף. מימדי הטיפשות פה דוקרים את המוח לפעמים. אילוף זה לכלבים וגם שם זה רק למען ביטחונם (ללמוד לא לחצות כבישים) ומה לעשות, למען נוחות בעליהם. איך זה הפך לאידיאל קהילתי- ממש נפלא מבינתי.
אדם אמיתי, מענצ', ירצה בצמיחתו של מושא אהבתו, בשחרורו לעצמאות, בחיזוקו עד אין קץ. כמו ילד שאתה רוצה לשחררו לעולם תותח חזק שיביס את כל האנשים הרעים והמכשולים שיש שם בדרך.
אבל לרוב זה לא כך, וזה בדיוק מראה על חולשת הנפש שעומדת מאחורי כל פוזות המאסטרים הכוחניים יודעי הכל שיש פה כמו חול (וחולרה).
איך הגעתי לזה?
כנראה שזה משהו שרציתי לכתוב כבר מזמן.
בכל מקרה, הדורבנים לא מתקרבים לזכות בהערכה ובמקום בתודעת ציבור המוזיקה שהם ראויים להם.
משהו בי איתם מאז שצפיתי בהופעה שלהם באיזה כנס ארצי של השומר הצעיר או הנוער העובד והלומד שאבטחתי כחובש.
שיצליחו כפרה עליהם.