משינה היו בית הבובות\סינרגיה של סוף האייטיז - תחילת הניינטיז.
מבחינת הליריקה.
מבחינת הלחנים אני דווקא די מחבב את בית הסינרגיה.
את משינה אני לא סובל עד לרמה של העברת תחנה או תיעוב רגעי של זה שמנגן כרגע בגיטרה בקומזיץ.
בכלל, אני חושב שהפיכתם ללהקה של המדינה נבעה ממילוי ואקום ששרר באותו זמן ושהיה של מספיק זמן בלב התודעה. יש טעם שפשוט לאט לאט כופה את עצמו עליך מבלי שתשים לב.
כמו הדרך שדודי בלסר (ג'יז, הפנים שלו מעוותות וטראנסג'נדריות כאלה) ויהודה לוי (ARE YOU FOR REAL???) הפכו לסמלי יופי גברי.
פשוט פמפום נכון של יחסי ציבור לאורך זמן. ואני מוכרח להודות שגם אני עוד אחד מקורבנות השיטה.
אפילו קרוקס נראים בעיני חמודים ואני מתכנן קנייה עתידית שלהם כרגע.
למרות שבכפכפים כמו קרוקס אני יכול לראות תועלת מסויימת- מה שאי אפשר להגיד על כפכפים מסוגם של דודי בלסר ויהודה לוי.
ולא הוא לא שחקן מוכשר עם פוטנציאל, ודעתי לא ץשץנה גם אחרי שאני אראה את יוסי וג'אגר.
פיניקס 25 אחוז
גם לי מגיעמופרע עם אישיות
אני חרא אנושי כמו כולכם
רק מודע הרבה יותר
הפוך את הבלוג לבלוג הבית שלך!
http://www.thecage.co.il/profile,29068.html
http://www.sexcity.co.il/asp/stories/ShowStory.asp?Story_ID=659&Story_Subject_Id=all&subject_name=%E0%E5%F0%F1%20%E0%EB%E6%F8%E9
נראה כמה זמן זה יחזיק הפעם. :)
http://www.thecage.co.il/profile,28457.html
לפעמים
כשאני נתקל במראה
ואני מזהה את הכיעור הבלתי נתפש בה
הכל כך כולל, מטלטל ברגע
אני מרגיש שאין לי סיבה להמשיך לחיות
יש משהו מרגיע במועדונים לחנונים.
ואולי זה סתם אפקט ראש לשועלים.
ינשוף
קיפוד
שפן
אריה (בעיקר רק כשאני מרגיש שאני נדחק לפינות)
כלבה פאסיבית
זיקית - אני מוצא את עצמי מחקה באופן בלתי מודע אפילו צלילי צחוק ועיטוש לפעמים
אוגר 😄
במבי (כשאני ישן) (או כשאני מחייך את חיוך הילד שלי)
קואלה (שעות שינה, חלילה לא טעם קולינרי)
דוב שמנמן - כשאני במצב מאוזן אחרי ארוחה דשנה כשאני מלטף באיטיות ובעדינות את רכסי המתפקעת להתברך
עצלן
סלמון (כשאני שוחה בעקשנות מטומטמת נגד הזרם - ואם זה דג אחר אשמח לקבל תיקונים והבהרות)
קרנף דורס
צבוע זללן
פתן אלגנטי (חנק איטי בלתי מורגש)
טווס בחיתוליו
תרנגול בחיתוליו
חילזון שהוצא מקונכייתו לעד
פינצ'ר מרושע (אליבא דאוראנוס ההורייס ומשלי אזופוס המודרניים שלו לקול צהלולי גודיס)
העצב והריקנות בעיניו של כלב זקן שאיבד את בעליו ומוותר על אכילה ותזוזה כלשהי
האור בעיניו של גור כלבלבים שמח, קופצני ושש לצאת החוצה (וקצת נשכן)
אני רוצה לשבת איתך יום אחד על כל הפתקאות, המחברות ומזכרות החיים הקטנות שאגרתי באובססיביות.
ושתתלהבי בדיוק כמוני מכל פיסה ופיסה. ושזה ירגיש שלם כמו שתמיד ראיתי את זה מרגיש שלם ונכון.
לא אשקוט ולא אנוח עד שלא אשקוט ולא אנוח