פיניקס 25 אחוז

אני מציע את הבית של ונוס היות וזה חוסך את הקריטריון של נוכחות של בריה הומואית אחת לפחות.
שאר דרישות הסיטואציה:
-הרבה אוכל ואלכוהול

-אנשים ראויים בעלי מקדם שנינות גבוה

-רדיו ליד שיהיה פתוח על אחת התחנות שמסקרות את האירוויזיון באופן היותר טוב (כולל ראיון חובה עם יזהר כהן). בד"כ רדיו ת"א או גלי צה"ל. רק שלא תהיה שם הסטנדאפיסטית(?) הבהמית שרית סמו (או משהו בסגנון).

-התחייבות הצהרתית כוללת לזינוק ספונטני לכיכר רבין במקרה של זכיית אמת.

בהצלחה לנו. השיר שמייצג אותנו השנה הפתיע אותי לטובה- הן מבחינת סטנדרטים קובי אוזיים והן בכלל. השיר חזק, משלב אמירה כלשהי (באירוויזיון???) ומכיל שינויי קצב ושירה לרוב באופן המוצלח ביותר. מזכיר את מה שקווין עשו בכמה משיריהם. לכן אני בהחלט בעד.
ובכלל, הגיע הזמן שהזוכה הישראלי לא יהיה תימני, תימניה או שניהם (דנה).

בתקווה שנפגש בכיכר
גם בכייניות צמרת

ההיית רוצה להתרכז למימדי כלבה אמיתית?
לצמוד רגליי כשראשך כלפי מטה, כלפיי רגליי
גופך מתעגל מתכרבל חלילה לא ישבנך אלי?
ההיית רוצה להרדם ככה, צמודה לרגלי האדון, בטוחה, מוגנת, שלמה כחלק ממני?
ההיית רוצה לגלות אהבה אמיתית אינסופית ללא כל פקפוק או ויכוח ללא מאבק על יחסי הכוחות ללא הרהור וערעור על צדקתי?
כנועה תמיד
צייתנית תמיד
עולמך מתמלא בכל פעם שאני בא
כל עולמך הוא אני ואושרך מלא
מקום עונשך כבר ידוע לך ואליו תלכי כל פעם שתנהגי בניגוד למצוותי?
ההיית מצמחת זנב צחור כדי למלא בי ביטחון ושמחה זכה למראה שמחתך המלאה המובעת בנפנוף זנבך?

מה היית נותנת כדי למלא אחר אושרי שהוא אושרך?
מה לא היית נותנת?

יש כאלה שהפטיש שלהם הוא מספר הצפיות בבלוג.
ונוס למשל מתכנן את כל חייו לפי זה (אהמממ... מה יחשב יותר תלאביבי סנסציוני סאדומזוכיסטי - קוטג 5 אחוז או קוטג' 9 אחוז...).
מהבחינה האישית שלי זה נחמד. אבל זה לא מה שמחרמן אותי. מבחינתי מאה העשרים הצפיות של אתמול היו חתול שטייל על המקלדת באיטיות ועבר דרך כל דפי הבלוג כשושו יצאה לדאנג'ן או כשאושה עשתה כלים AS FAR AS I KNOW.

אני רוצה תגובות, פיפל!

אני משקיע פה ת'תחת האגסי הלבנבן שלי אז הגיע הזמן שאתם תתנו משהו בתמורה.
גם אם זה תגובה מטומטמת. בשביל זה חולקו לי כשהגעתי לעולם הזה מקלדת ותשעה קבין של ציניות (אחד הלך לליאור שליין - היי, גם הוא בנדם וגם הוא צריך לזיין - בעולמנו האכזר קסדת תלתלים עדיין לא מספיקה בשביל להשיג זיונים).

אז יאללה. רגשו אותי. הפעימו אותי. תנו לי בפידבקיה ובטוקבקיה. ייבשו את שממת דף ניהול התגובות.





(המונולוג האחרון היווה הדגמה לחוסר האחריות שבהפסקת נטילת כדורים פסיכיאטריים על דעת עצמך. PLEASE WRITE RESPONSIBLY)

עם כל הקסם וההקסמה שצברתי עם הזמן.
ברגעים כמו עכשיו, כשממש רע, עוד לא הצלחתי למצוא את הנפש הנכונה לגעת בי ולהוציאני בתנופה מהמקומות האלה.
היכולות העצמיות שלי השתפרו פלאים באיזור הזה. אני מניח שהפיניקס זה יישן את כל הרע ומחר או אפילו תוך כמה שעות יחדש מלאי מספק של אנרגיות כדי לחזור לחיים.
אך למרות כל זה עדיין קיים צורך בלתי מבוטל למגע הנכון, לחיבוק הנכון, לרוך הנכון, לגובה עיניים נכון, לתבונת אדם נכונה, לידיעת השפה שלי ודבירתה ברהיטות. כל זה מגולם באדם אחד.
כי גם כשאני פה מגיע לי שיעזרו לי איך שאני רוצה ואיך שאני צריך. וגם אם אני נמצא במצב הנורא ביותר בעולם (מה שבטוח שלא, בלי שום ספק הייתי במצבים הרבה יותר נוראיים) לא לכפות עלי את ה- "פיתרון הנכון".
אחרת, זה מוציא ממני את הוכחן, התגרן, הרומס או שירמסו אותו ואת כל העצבים והג'ננות וחוסר השליטה בעולם. וזה רק עושה לי רע יותר ומרוקן אותי עוד יותר.
ומי שאוהב אותי באמת אמור לא להיות מרוכז בעצמו כל כך ולא לפגוע בי כשאני במצב הזה גם אם הכוונה ההתחלתית הייתה טובה.

וזה יהיה עוד לילה בלי החיבוק הנכון.

1. עמוס עוז
2. רבין
3. שרון מולדאבי
4. קובי אוז
(המשכים יבואו)

הייתי טורף להם ת'סינפסות

בכלל, במקרה של קובי אוז הייתי מוכן להיות רק עורב על הקיר בשיחה בינו לבין משה חוואטו ומרלבוראי.

למות למען רעיון
ביצוע: יוסי בנאי (כבר לא)
מילים: יוסי בנאי
לחן: יהודה פוליקר

למות למען רעיון, זה רעיון נפלא
אבל אני עוד חי כי בראשי הוא עלה
ונביאי הזעם ממשיכים פה להטיף
דגלים וסיסמאות לא מפסיקים הם להניף

ויום אחד כשנצעד למלחמה קרובה
זקופי קומה ומלאים בים של גאווה
עוד יתברר שמתנו סתם
בגלל טעות קטנה
מרעיון שכבר יצא מזמן מן האופנה

למות למען רעיון, כן זו ממש מצווה
אבל לאט, למות לאט ובשיבה טובה

כי מה שאידיאל היום מחר, כך יסתבר
היה טעות, ואז יצוץ פה אידיאל אחר
חזון, מולדת, גאולה, מילים שוות זהב
אך לא שוות את אלה שנופלים בשדה הקרב

כי החיים ניתנו כדי לחיות טיפה
ולא לרוץ כמו אידיוט אל העולם הבא
למות למען רעיון, זה רעיון נשגב
אבל כדאי להיזהר ולא למות לשווא

מתי נלמד סוף סוף לחיות בלי חרב ודמים
מתי יפסיקו כבר אבות לבכות על הבנים
מתי נבין שלא כדאי לרדת לטימיון
בגלל גל אבנים עתיק, או קבר בן מיליון

אך נביאי הזעם עם אש בעיניהם
קוראים לנו לקום לצעוד אחריהם
אז אם למטיפים חשוב כל כך להתפגר
שהם ילכו הראשונים - לנו לא בוער.

אין כמו שירים נחבאים נפלאים כאלה, שלא תזכה לעולם לראותם נאנסים בעצרות זיכרון או קאברים בכוכב נולד. השארו עלומים, ילדי.

אני אישית הייתי לגמרי בטוח, עד שלב השירונט, שהמבצע הוא בכלל שלום לנוך המוןאמון סיגריות AGO.
טעיתי.
יש משהו מכמיר לב ונוגע באלמוניות-מוכרות של שלמה יידוב. מהחמוץ מתוק הזה שכולנו אוהבים כל כך תמיד.

טוב, חדל קשקשת.

תאזינו טוףטוף.



שיר בין ערביים
ביצוע: שלמה יידוב
מילים: יהונתן גפן
לחן: שלמה יידוב

הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים
הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים
הוא שומע איך פרחים צומחים
והטל יורד לו
וקופא על לחייו כמו פנינים

מבדידות האנשים הופכים קשים
מעטים יוצאים ממנה נשכרים
יש הפוחד מהדממה
יש המגלה בה נשמה

הוא מביט אל תוך השמש למעלה
והאור נשאר בתוך עיניו העצומות
והרוח מפזרת סודותיה
הוא נושם עמוק את בושם השדות

מבדידות האנשים הופכים קשים...

כמה יוצא לכם לשמוע שיר חדש לגמרי (לפחות ככה המושחתים הערמומיים האפלים במועצת גלגל"צ מוכרים לנו) והרגשתם טוטאלית שאתם מכירים כבר את השיר ?
יכול להיות שזאת שמיעה שלו שלא חדרה את סף ההכרה ולכן זה מרגיש כאילו זה שיר מפעם?
אם יש פה ממשיכים לתור שני בפסיכולוגיה קלינית הם מוזמנים לענות.

לא יודע למה, אבל במן האחרון אני מוצף בפניות מעבדים. (שתיים)
אופס, נשמט פה ז'.
אולי זה האביב והחום המתקרבים. תקופת הייחום.
מתוקף היותי זכר אולטרא-דומיננטי וסקרן אני מתכוון לבדוק את התחום. בייחוד ההבדלים בין הסייקיק הנשי הנשלט לזה הגברי.
כבר התקבלה במשרדי "הצעה רצינית" אחת מאחד ש-"משלם סכום גבוה בהחלט".
והוא גם מעיד על עצמו "דיסקרטי ביותר". זה חשוב דיסקרטי. לא הייתי רוצה שכל העולם ואישתו ידעו על הדברים שאני עושה במחשכים. (הבלוג לא נחשב, אפחד לא קורא את הבלוג. זה לא הבלוג של ונוס או משהו. למרות שבאיזושהי אירוניה מוזרה ונוס התחיל לקרוא אותי באדיקות. אולי זו אירוניה דקיקה ומוזרה של ההוא למעלה [לא כלובי, האכזרי יותר]. אולי אני מקביל הביזארו וורלד שלו [לבעלי פטיש סופרמן, סיינפלד או שניהם] ואולי הוא החליט שהוא מחפש סוף סוף איכות לעת זקנה).
אני מקווה שזה יסתייע. החלטתי כבר ששליש יילך לצדקה שליש יילך לבעלי הבית בו זה יתבצע שיהוו גם פרטנרי ההסתלבטות שלי לאותה סיטואציה והשליש הגדול יילך אלי.

צפו להתפתחויות.
או שלא.

אני אוהב לעשות משהו בשביל אנשים שמעלה תחושה טהורה על פניהם.
אולי זה עושה לי טוב התחושה שהצד השני מעריך מאוד את מה שעשית בשבילו. ובגלל זה יהיה מוכן לעשות משהו מעבר למקובל גם בשבילך.
אין כמו תחושת ההערכה הטהורה הזאת.
אני חושב שקיבלתי את זה מאמא. היא תמיד הייתה מפליגה בסיפוריה על אלה שעזרה להם הרבה מעבר לנדרש והאופן בו שיחוה לאחר מכן. בכל מה שקשור לעזרה לילדים שלה- ובכן, זה כבר משהו אחר לגמרי.

אני אוהב שמתקינים מטעמים לכבודי. זה ממלא אותי תחושה מופלאה, חמה ממלאת של אסירות תודה. אני יכול להתחתן עם מישהי בטעות אחרי ארוחה דשנה (או אפילו כמה סנדוויצ'ים). או לעשות לה ילד מנומש (מנומש. לא ג'ינג'י. מנומש!)

ובכלל, לתת למישהו לעזור לך זה להעניק לו הכרה ביכולותיו. בתרומה שיוצאת מתוך הקיום שלו לאחרים.
קיצר, נתינה זה קצוות.