יש כאלה שהפטיש שלהם הוא מספר הצפיות בבלוג.
ונוס למשל מתכנן את כל חייו לפי זה (אהמממ... מה יחשב יותר תלאביבי סנסציוני סאדומזוכיסטי - קוטג 5 אחוז או קוטג' 9 אחוז...).
מהבחינה האישית שלי זה נחמד. אבל זה לא מה שמחרמן אותי. מבחינתי מאה העשרים הצפיות של אתמול היו חתול שטייל על המקלדת באיטיות ועבר דרך כל דפי הבלוג כשושו יצאה לדאנג'ן או כשאושה עשתה כלים AS FAR AS I KNOW.
אני רוצה תגובות, פיפל!
אני משקיע פה ת'תחת האגסי הלבנבן שלי אז הגיע הזמן שאתם תתנו משהו בתמורה.
גם אם זה תגובה מטומטמת. בשביל זה חולקו לי כשהגעתי לעולם הזה מקלדת ותשעה קבין של ציניות (אחד הלך לליאור שליין - היי, גם הוא בנדם וגם הוא צריך לזיין - בעולמנו האכזר קסדת תלתלים עדיין לא מספיקה בשביל להשיג זיונים).
אז יאללה. רגשו אותי. הפעימו אותי. תנו לי בפידבקיה ובטוקבקיה. ייבשו את שממת דף ניהול התגובות.
(המונולוג האחרון היווה הדגמה לחוסר האחריות שבהפסקת נטילת כדורים פסיכיאטריים על דעת עצמך. PLEASE WRITE RESPONSIBLY)
לפני 17 שנים. 8 במאי 2007 בשעה 0:07
