פיניקס 25 אחוז

קצת באיחור, אבל עדיף מלעולם לא.
לא הצלחתי לתפוס אפחד אז פשוט החלטתי לעשות מעשה ואפילו להיות שם לבד. העיקר החוויה. (פתאום קם אדם וגו'')
כל ההמולה שינתה את מסלול קווי האוטובוסים כליל. ירדתי בתחנה. התחלתי לצעוד.
זה ישר נכנס אל תוכי. היה משהו מפעים בצעידה הזאת. כמו עלייה לרגל חילונית. אנשים הולכים, מתאספים, מתנקזים אל רחובות סגורים למכוניות. הרעש הולך ומתגבר. כך בטח הרגיש מעמד הר סיני, רק ששם לא היה אפשר לקפוץ שניה הצידה לבר בורגר לתפוס משהו לאכול.
זה כמובן הביא איתו את מוכרי הבייגע'לה והטרופית המוכרים. לפעמים זה נראה כאילו ייצור הטרופית מושבת כליל ומנוקז לכמה ימים בשנה בהם הוא נקרא אל הדגל.

היה שם משהו נעים לתפיסה. שעושה טוב פשוט על הלב. האיחוד האמיתי הזה. בין כל החלקים של העם. ולא בסגנון שני חלקי פאזל שמנסים בכח מלאכותי לחבר ביניהם עד שחלקים מהם נשברים או מתבלים.
באמת שהיו שם אנשים מכל סוגי האוכלוסיה. חוץ מערבים כמובן, אבל לזה כבר התרגלנו.
אין דבר שמאחד אנשים יותר משנאה משותפת. זה הרי מה שמחזיק כל כך חזק משטרים ערביים טוטאליטאריים במזרח התיכון ומשטרים טוטאליטאריים בכלל. אני חושב שאפילו היטלר צוטט פעם כאומר: "אם לא היה לנו את היהודים היינו צריכים להמציא אותם."

מילים כגון: "הבייתה", "לך", "עבודה", "מפוטר" נשפכו כיין.
לי זה קצת הפריע כי אני קצת אובססיבי למקוריות אבל לרוב ההמון המשולהב זה התאים בומבה.
היה נורא מרווה אנתרופולוגית.

מאיר שלו היה תותח.
לפניו היו כמה נואמים ועוזי דיין בתוכם שאמרו את הדברים הנכונים אבל לא הייתה בהם את החדות ואת האופן המדויק בו צריך לפנות אל קהל ההמונים. (איפה בגין כשצריך אותו?)
הברק החד שלו, שהיה עוד כאין וכאפס בהשוואה לטור השבועי שלו בידיעות (אבל אין לך ברירה אלא לרדד את עצמך בפניה ישירה אל קהל המונים) החל עוד במשפט הראשון שלבטח התרוצץ בדמיונו פעמים אינספור במהלך הימים שקדמו לעצרת (כן, גם סופרים קאנוניים משתכרים מעט הכח שבנאום מול מאתיים אלף איש) - "אדוני ראש הממשלה - אמרת שאתה עובד אצלנו?! אתה מפוטר".
מה ששחרר את הצחוק, השנאה, השמחה לאיד, ותחושת שותפות הגורל שעטפו את ההמון.
זה היה חסר בנאומים הוניליים לפניו.
אני כמובן דמיינתי איך אני עושה גם את זה יותר טוב, אבל זה אני. 😄
יש בי תחושה והרגשה נורא חזקה באשר לשפת הנאומים הפונים ישירות לעם, אני רואה את עצמי כמאזין ויודע בדיוק מה הייתי רוצה לשמוע ומה היה משפיע עלי ביותר ואיך בדיוק.
בהמשך הוא היה חייב לחתוך לעצמו את ליטרת הבשר שבאזכור הכיבוש ותוצאותיו, מה שגרר בוז גדול וצפוי מהחלקים בעלי הראשים היותר מכוסים שבקהל, אך קשה לי לומר שאיני מסכים איתו.
ALL AND ALL, הבנדם יכול להיות מנהיג לא רע בכלל, במידה ויש בו גם יכולות ניהול.
בכל מקרה מנהל גרוע יותר מפרס\ביבי\ברק\שרון\אולמרט\פרץ קשה לי להאמין שהוא יכול להיות.
מאז רבין (ואני גם לא כל כך סגור לגבי כל אלה שלפניו- כן כן כולל בגין ובן גוריון, למעט אשכול שאומרים עליו שדווקא אפרוריותו שהביאה עליו את לעגם של כל המצ'ואיסטים הבטחוניסטים ששי אלי קרב של המדינה שזה עתה נולדה, דווקא היא הביאה לשיקול דעת הרבה יותר אחראי ורואה מורכבויות ולמרחקים, לא היה מנהיג שבאמת מנווט אל הטוב והנכון בישראל.

ג'יז איזה משפט (?) מסורבל. אני צריך יום מרענון מרוכז דחוף בתחביר.

אבל כנראה שזה מגיע לנו. ואני חושב ואומר את זה מאז שאולמרט קפץ אל עמדת העגלון כשהוא דוחף את זה הקודם שמוט הראש לפתע, הצידה. מי שהיה ראש עיר גרוע פשוט לא יכול להיות ראש ממשלה טוב. זה סותר כל חוק הגיון חיים בסיסי.

לאחר מכן זכינו לצפות במופע של אליעד שרגא. הבנדם ג'ינג'י אמיתי וראוי להערכה על הבולדוזריות שלנו בכל הקשור לשקיפות, טוהר המידות ושלטון החוק, אבל או שהוא זלזל באנשים שעמדו למולו בכיכר, עוד מהבית או שסתם נשאר לו כמה מקומות להתבגר בהם.
ג'ינג'י (ותעלומת גנבי האופניים) סחף לא פעם את הקהל ל-,FRENZY שאני אישית הרגשתי נבוך לגביו, אך לקהל שסביבי רק עשה סבבה על הנשמה, במיטב סגנונות עדות המדריכה הצופיפניקת הנלהבת מדי למוראל ונגזרותיו.
"אולמרט אשם?" כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן "מי אשם?" אולמרטטטטטטטטטטטטטטטט "לא שומע אתכם" (אני אישית נזכרתי באינספור הסקספונים הטלפוניים שהכילו משפטים אלמותיים כגון מי הכלבה שלי אני מה את הכלבה שלך וכו' לנגזרותיו, אבל זה היה ליין של ונילים באותו ערב אז לא הרגשתי שיש לי עם מי לחלוק).
לא הייתי מופתע לגמרי אם היומופיעים בהמשך משפטים כגון: "רק בנים", "רק בנות", "יו-תר ח-זק יו-תר ח-לש ה-כי ח-זק", "עוגי כן רוצה עוגה - עוגי לא רוצה עוגה", "במשפחת קוקה קולה יש פחית שכשפותחים אותה שומעים את הפססספסס-הא! X 2, "הלו שרגא-מי קורא לי בשמי-הלו שרגא-אני שומע שנית\זה קולה של אימי (תמיד הרגשתי שזה הפיוטי יותר מבין השניים)-רו-צים-או-תך-ב-טל-פון", "פעם הייתה לי ארנבת והיא בצה בצה בצה בצה- בצה! בא הסובבו ודבס אותה", ומקנחים בהמנון "בכפר שמריהו קייטנה- נווה נופש שמה" וב-"מריאנה רודפת אחרי" (גאד, זה הופך לפוסט נוסטלגיה).

אחרי זה הופיעו עוד ועוד כל מני כאלה שחזרו על כל מיני רעיונות ומשפטים שדי מיצו את רעיון ההליכה ורעיון הבית למיטב נגזרותיהם והטיותיהם. בין לבין נמרוד לב נגאל לרגע מחשכת האלמונימיות-פוסט אורלי (אתה מביא לי ת'חניקה חג'בי) פרל שלו, שי גבסו כבוב דילן עם כיפה לרגע, גלעד שגב (כפרה עליו, "מותק שלי" האלמותי, בכיינית צמרת אני מקווה ששרדת את רצף המלל הבלתי נפסק עד לפה), ואולי עוד כאלה ששכחתי.
כולם חיברו במקרה שיר במיוחד לכבוד העצרת (וככה זה בערך נשמע) וזכו להופעה של החיים שלהם מול 200 אלף איש.

בין לבין, אסנת וישינסקי, שהייתה לא רעה בכלל, עדכנה לגבי מספר האנשים שבכיכר, שירותרום סטייל ("אני שמחה לבשר לכם שעד עתה נאספו 200! אלף! איש! ואנשים עדיין מוסיפים לזרום לכיכר. הטלפניות שלנו תשארנה ערות כל הלילה כדי לקבל את תרומותיכם ולחלק לכם סטיקרים ספונטניים של כיכר רבין." - טוב, את המשפט השני הוספתי) וסתם הנחתה את הטקס במקצוענות ראויה לציון (תיכון "אחד העם" פ"ת TAKE NOTES!).

בנוהל הרגיל, חתם את הטקס אביב גפן עם בוא נצעד לחלום הממש לא ביטלסי שלו וה-"ושלכם" הסטנדרטי שהוא מוסיף בחי. אתרעות ממוקדות על איומי "רוצים שינוי" התגלו כמוגזמות.
אה, והיה עוד איזה שיר על תקווה, שאפילו הערסים שישבו על הפסל המוזר באמצע הכיכר הכירו את מילותיו וכולם התפזרו.

אני ואוחתי, שכבר הספקנו לנתח את המתרחש מכל זווית הומוריסטית ביקורתית מרושעת ממחונית מרגישה הו-כל כך-מיוחדת-עם-עצמה נשטפנו החוצה עם ההמון אל איבריה הפריפריאליים של כיכר רבין במה שהרגיש כיציאה בלתי נגמרת מסרט בקניון
(חיפשתי לשווא אחר הדלת למטבח של מקדונלדס מצד ימין) ועשינו פעמינו בתוך מונית ובה הנהג היחיד שאי פעם התעקש בעצמו על הפעלת מונה (כ-פרה עליו) אל עבר מחוזות יום הסטודנט הקסומים.
גם שם היה נחמד, אהבתי את האנרגיה באוויר ודי נהנתי למרות שהאטרקציות היחידות שנותרו שם היו לבהות בדמדומי הופעתה של יודית רביץ (כל כך לא מתאים ליום הסטודנט, איפה היהודים כשצריכים אותם, צריך לומר לה כבר שבאה מאהבה זה לא כזה אנרגטי וסוחף ושבכלל זה כבר לא לגיל שלה ההופעות הגדולות האלה) ולקבל איזו תספורת מרוסיה מתלמדת מבוגרת בדוכנים מפוארים של אינדולה או קרמה או כל חברה אחרת שאתה זוכה רק להבחין בחצי משמה לפני שהערוץ עובר באורח פלא לספרות 56).
מישהו רק צריך להסביר למארגנים שיש משקאות קלים נוספים מלבד וודקה-רד בול ושיש אירוניה משעשעת בכך שהם דורשים 32 שקלים עליה (24 לוודקה ישראלית- לא ידעתי שקיימת וודקה ישראלית) ונלחמים על הורדת שכר הלימוד בו זמנית.

היה פצאייצ

אני רואה עולם חדש ואמיץ בו 14 אנשים מתחילים יחד ונלחמים עד למוות או לניצחון המיוחל.
חוץ מזה שזה מעניק אינטרוולים ארוכים מאוד גם להתרכז בכל מיני מרתונים של סרטים בין תור לתור.

אבל כמו כל כך הרבה פעמים בעבר זה צריך לצאת מושלם, מהודק ומכיל הכל כולל הכל.
וזה מצריך אנרגיות מתאימות.
עדיין חייב לבלוג את הסיקור מהעצרת בכיכר רבין ולאחר מכן מיום הסטודנט בתל אביב.
ועוד כמה תובנות שהתעופפו להן ברגעי ה-ADD הקדחתניים ומי יודע אם עאי פעם תשובנה אל הבלוג.
הוא שאמרתי
אנרגיות מספיקות
ואז שלמות

http://www.thecage.co.il/profile,12808.html

כך אני רואה אותנו בקוסמוס שיצרנו לעצמנו, בשביל עצמנו, אל מול העולם.

עכשיו, על תקן מי "מי בא לדאנג'ן של כל יום חמישי:
מי בא לכיכר רבין?

עוד יום של קניות וסידורים.
זה אולי בנאלי ומובן מאליו ללא שום חדירה למחשבה מודעת בשביל חלק מהאנשים אבל אני מאוד מחבב את ההצטופפות של חנויות מסוג דומה באותו רחוב.
אני מוצא את עצמי מדמם טסטוסטרון לאיטי בזמן האחרון כשמכת המודעות ניחתת בפני- אני עומד ומסתכל מוקסם במשך מספר דקות בכמה מנורות מעוצבות נהדר!
אני צריך להסתובב עם שלט: "הוא זכאי הוא זכאי! אזרחים נגד ההתעמרות ההמסדית הציונית בעזמי בשארה" בשוק הכרמל ולחזור לקופ"הח החמודה בפלורנטין כדי לקבל תפרים. כמה שיותר קרוב. בימינו אנו. (רותם) סלה. כפרה עליה מה הייתי עושה לה. פוש דה באטן.

לעומת זאת, מהצד הבדסמי מצאתי עצמי בסיטואציה משעשעת בחנות ארטא מודד מהו האורך המיטבי של סרגל ברזל כשאני מצליף בכל סרגל בעל אורך אחר באוויר ומשחק את המשחק החביב: "מי מהמוכרות היא סאבית פוטנציאלית בנשמתה" בראשי.
בסוף הלכתי על החצי מטר. ארוך מספיק אבל לא מגיע למצבים של דרד'לה.

כמו כן (הסגמנט הבא מיועד כנראה לקהל יעד מצומצם עקב ניפוי החלק הנשי והחלק הלא חנוני מהחלק הגברי), נקנה משחק טליסמן קלאסי שמילא בתוכן כל כך הרבה מימי ילדותנו ונערותנו בשעות מלאות דמיון וניתוב ליבידו.
129 ש"ח טבין ותקילין, מה שמרגיש כעסקה לא רעה בכלל יחסית למחירים שבד"כ דופקים על המשחק הכה מושקע הזה.
איזו פנטזית ווינונה ריידר וונאבי נמנעה ברגע האחרון כשהמוכר יא מאיפה שיצא ומילא בנוכחותו את החנות השוממה מאדם וההו-כה-קוראת למפלח המתחיל. מעניין איך זה היה מרגיש.
הבלש החנון מ"המגן" (דאץ' בוי) חנק לאיטו גור חתולים, אני מתחיל את מסעי הארוך והמבטיח אל עבר לוציפר בשדידת חנויות צעצועים תמימות.
טוב נו, לפחות בחשיבה ממושכת על כך.
אני בטוח שקטסטרופה היה מגחך לשמע שנניגנס עבריינים פעוטים שכאלה אם היה קורא בלוגים של נערות צעירות עליהן הוא יכול להסתלבט בכאבן המר ביותר ולהרגיש שהוא מתקרב לתחתונים שלהן צעד נוסף.
אבל זאת קהילה שמציבה במרכזה את דום 34 ובודיגארד אז ניחא.
ישנם דברים שילדים פולנים משכונה טובה חווים קצת יותר מאוחר.

ANYWHO היה פצאייצ.
והיום קונח בשתיית המיצסחוט המפורסם שלי עם הצלעות האחרות של משולש נפגעי אהרון ברחבה מחוץ לדירה. לפחות אצליח קצת הלתחמק מהניכור של לא להכיר כלל אף אחד מהשכנים בבניין שלך.

אז בברכת תהיו אנשים טובים ותעשו מעשים רעים...
מקה

http://www.funnypostcard.com/html/Sweet-Pea-Puppy-Dog.html

לא צריך להדחף יש מספיק לכולם
פשוט לחצו על PREVIOUS
(החינוך באתר הזה- מ-זע-זע)

השדרן החמוד-מגניב-מפחד מיותר מדי התעמקות והבעת דיעה כבר השמיע את האינטרנציונאל היום.
לכן אני אתמקד פחות בפן הקומוניסטי\סוציאליסטי\טרוצקיסטי\מאואיסטי.

אני סתם אהרהר לי על תחושות הניכור והרצון בשיתוף חם, שמח ודואג בין בני אדם.
אין מתאימה לנו בני אדם יותר משיטת הקפיטליזם.
זה
כי
אנחנו
אנוכיים
ותחרותיים
ורוצים שיהיה לנו מה שלאחרים אין או מה שכבר יש

אני בכלל בעד קיום של תצורת כוורת. מתאר לעצמי כמה זמן בוזבז על כל התחרות הבסיסית בין בני אדם. (כשאני כמובן המוח שהוא מלכת הכוורת)
מצד שני יש משהוקסם באינדיוידואליות.

ימים דתיים ולילוניים-דתיים כאלה צכים לגרום לנו לחשוב על אלמנטים שהם הרבה יותר בסיסיים מדתות ואידיאולוגיות.
ותכלס, הרבה יותר חכמים ונבונים.

איך אני הייתי מותיר חריטה שיש בה נחישות וכעס ותמימות של נער תיכון שחורט על כיסא האוטובוס, על העולם.
מה אני יכול לעשות(המניפסט מנוסח כהתייחסות למקים ולא-מקים כאחד) כדי להוציא משפחות שלמות ממעגל עוני ובורות, להפריח סובלנות (כן, תסכל על זוג הומואים מתנשקים\אוחזים יד ברחוב בלי לשרוף או לדקור משהו), למשוך למעלה את פני הדור, להוציא יותר אנשים אל מרחבי החופש המנטאלי ע"י העשרתם וחילוצם מהשעבוד הכלכלי.
איך אנחנו דואגים לכך שהצמיחה הנאה של המשק שלנו שמפמפמים לנו כל הביביאוהים למיניהם תגיע גם לאנשים שאשכרה עובדים ולא רק למעסיקים ולכמה משפחות שגם ככה יכולות לטבוע בשומן של עצמן.
כשחושבים לרגע על כל כך הרבה כסף שהוא בעצם אנרגיה פוטנציאלית לא מגולמת שוכב בחשבונות בנק\אפיקי השקעה מוצרי מותרות מנוונים ולא מגיע לאלה שלא מקבלים משהו שמתקרב לחינוך ראוי מינמלי, שלא לדבר על תזונה מינימלית.
איך מרסקים תופעות מבישות ובזויות כמו עובדי כח אדם, עובדים זרים שדמם הוא הפקר לכלבי משטרה מריחי דם.

המדינה שלנו מנוהלת בידי אנשים חסרי כישרון. כאלה שאפילו ועד בית היית נותן להם לנהל בחשש מוצדק.
מצד שני, אולי אנחנו באמת מטומטמים וזה מגיע לנו כשאנחנו נותנים לראש עיר גרוע ומפוטם (איך לעזאזל זה לא קפץ לדקור את עינו של אפחד שאדם שרוב ימיו עברו עליו בשירות הציבורי מחזיק בכמה בתים) להיות ראש ממשלה. שלא במפתיע- גרוע.
מעניין איפה הייתה גיברת עליזה אולמרט בעלת הפאסון המסתורי היודע-משהו-שאנחנו-לא-יודעים, האומנית המיוסרת שדאגה לשמור על הגחלת השמאלנית בארוחות יום שישי, כל השנים האלה כשהונם רק נצבר ונצבר.
כנראה שזה מולטי-טאסקי מדי לשמור וליישם חשיבה מוסרית וגם לעצב פנים כמה בתים בו זמנית ועוד לעמוד בקצב הניסעות לניו יורק.
האמת היא שבא לי יותר לבעוט לה בראש מאשר בביצת ההלוואה-חיסכון הפתטית של מר אההההההההיייייייייההההה.
הוא זבל וכחן שעמוק בפנים יודע שהוא זבל וכחן חסר כישרון.
היא פלצנית מזויפת שמשקרת גם לעצמה.
ואני די בטוח שהיצרנות שלה בגלגול הזה שואפת לאפס. יש לי הרגשה שהאומנות שלה לא תסחוף אחריה מליונים ותסלול את דרכה בדפי ההסטוריה.

מצד אחד, העם שלנו כאילו משווע למפלגה חדשה מזן אחר, לרעיונות שהם מעבר לוכחנות הבסיסית של להחזיר להם שטחים לא להחזיר להם שטחים\ אפשר להאמין להם אי אפשר להאמין להם. הרי בסוף הכל יחזור עד לסנטימטר האחרון של גבולות 67, עם תיקוני גבול והחלפת שטחים פה ושם.
מי שלא רואה את זה הוא או טיפש מאוד או מסוכן.
וזה בסדר, גם אם רמת הגולן נורא יפה לא אכפת לי שתהיה רשומה בטאבו על שמו של איזה מוסטפה.
בכלל, כל הקונספט של בעלות כלשהי על אדמה הוא מגוחך בהסתכלות של כמה צעדים לאחור.
אני רק חושב על אימפקט של נאומים נוסכי רעיונות וחזון כמו של קנדי או צ'רצ'יל. ולא מסוג משפטים וחצי נדושים כסוגו של- "זהו שחר של יום חדש" המלווים בתקופות שלטון שוברות שיאים בקוצרן, המבוטאים בידי חובבי בגדי נשים אקס-פלולנים.
לא היה וכן יהיה מנהיג מסוגו של יצחק רבין. צריך רק להזכר בנאומים היוצאים נגד האלימות שלו בתקופה שקדמה לרצח, שקדמה לפולחן האישיות החילוני השטחי שלו. (זה אולי מתאים לילדי בית ספר יסודי, לא לאנשים בוגרים חושבים)
על נאומים בערבית בפרלמנט הפלסטיני או אל מול העולם הערבי שבעצמו רוצה לנוח ולעשות משהו עם היוזמה הסעודית.
נמאס כבר ממבצעי התרמה חוזרים ונשנים של מגן דוד אדום.



אבל מתי כל זה יקרה?
אולי ב-35 במאי