עוד יום של קניות וסידורים.
זה אולי בנאלי ומובן מאליו ללא שום חדירה למחשבה מודעת בשביל חלק מהאנשים אבל אני מאוד מחבב את ההצטופפות של חנויות מסוג דומה באותו רחוב.
אני מוצא את עצמי מדמם טסטוסטרון לאיטי בזמן האחרון כשמכת המודעות ניחתת בפני- אני עומד ומסתכל מוקסם במשך מספר דקות בכמה מנורות מעוצבות נהדר!
אני צריך להסתובב עם שלט: "הוא זכאי הוא זכאי! אזרחים נגד ההתעמרות ההמסדית הציונית בעזמי בשארה" בשוק הכרמל ולחזור לקופ"הח החמודה בפלורנטין כדי לקבל תפרים. כמה שיותר קרוב. בימינו אנו. (רותם) סלה. כפרה עליה מה הייתי עושה לה. פוש דה באטן.
לעומת זאת, מהצד הבדסמי מצאתי עצמי בסיטואציה משעשעת בחנות ארטא מודד מהו האורך המיטבי של סרגל ברזל כשאני מצליף בכל סרגל בעל אורך אחר באוויר ומשחק את המשחק החביב: "מי מהמוכרות היא סאבית פוטנציאלית בנשמתה" בראשי.
בסוף הלכתי על החצי מטר. ארוך מספיק אבל לא מגיע למצבים של דרד'לה.
כמו כן (הסגמנט הבא מיועד כנראה לקהל יעד מצומצם עקב ניפוי החלק הנשי והחלק הלא חנוני מהחלק הגברי), נקנה משחק טליסמן קלאסי שמילא בתוכן כל כך הרבה מימי ילדותנו ונערותנו בשעות מלאות דמיון וניתוב ליבידו.
129 ש"ח טבין ותקילין, מה שמרגיש כעסקה לא רעה בכלל יחסית למחירים שבד"כ דופקים על המשחק הכה מושקע הזה.
איזו פנטזית ווינונה ריידר וונאבי נמנעה ברגע האחרון כשהמוכר יא מאיפה שיצא ומילא בנוכחותו את החנות השוממה מאדם וההו-כה-קוראת למפלח המתחיל. מעניין איך זה היה מרגיש.
הבלש החנון מ"המגן" (דאץ' בוי) חנק לאיטו גור חתולים, אני מתחיל את מסעי הארוך והמבטיח אל עבר לוציפר בשדידת חנויות צעצועים תמימות.
טוב נו, לפחות בחשיבה ממושכת על כך.
אני בטוח שקטסטרופה היה מגחך לשמע שנניגנס עבריינים פעוטים שכאלה אם היה קורא בלוגים של נערות צעירות עליהן הוא יכול להסתלבט בכאבן המר ביותר ולהרגיש שהוא מתקרב לתחתונים שלהן צעד נוסף.
אבל זאת קהילה שמציבה במרכזה את דום 34 ובודיגארד אז ניחא.
ישנם דברים שילדים פולנים משכונה טובה חווים קצת יותר מאוחר.
ANYWHO היה פצאייצ.
והיום קונח בשתיית המיצסחוט המפורסם שלי עם הצלעות האחרות של משולש נפגעי אהרון ברחבה מחוץ לדירה. לפחות אצליח קצת הלתחמק מהניכור של לא להכיר כלל אף אחד מהשכנים בבניין שלך.
אז בברכת תהיו אנשים טובים ותעשו מעשים רעים...
מקה
לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 18:50
