קצת באיחור, אבל עדיף מלעולם לא.
לא הצלחתי לתפוס אפחד אז פשוט החלטתי לעשות מעשה ואפילו להיות שם לבד. העיקר החוויה. (פתאום קם אדם וגו'')
כל ההמולה שינתה את מסלול קווי האוטובוסים כליל. ירדתי בתחנה. התחלתי לצעוד.
זה ישר נכנס אל תוכי. היה משהו מפעים בצעידה הזאת. כמו עלייה לרגל חילונית. אנשים הולכים, מתאספים, מתנקזים אל רחובות סגורים למכוניות. הרעש הולך ומתגבר. כך בטח הרגיש מעמד הר סיני, רק ששם לא היה אפשר לקפוץ שניה הצידה לבר בורגר לתפוס משהו לאכול.
זה כמובן הביא איתו את מוכרי הבייגע'לה והטרופית המוכרים. לפעמים זה נראה כאילו ייצור הטרופית מושבת כליל ומנוקז לכמה ימים בשנה בהם הוא נקרא אל הדגל.
היה שם משהו נעים לתפיסה. שעושה טוב פשוט על הלב. האיחוד האמיתי הזה. בין כל החלקים של העם. ולא בסגנון שני חלקי פאזל שמנסים בכח מלאכותי לחבר ביניהם עד שחלקים מהם נשברים או מתבלים.
באמת שהיו שם אנשים מכל סוגי האוכלוסיה. חוץ מערבים כמובן, אבל לזה כבר התרגלנו.
אין דבר שמאחד אנשים יותר משנאה משותפת. זה הרי מה שמחזיק כל כך חזק משטרים ערביים טוטאליטאריים במזרח התיכון ומשטרים טוטאליטאריים בכלל. אני חושב שאפילו היטלר צוטט פעם כאומר: "אם לא היה לנו את היהודים היינו צריכים להמציא אותם."
מילים כגון: "הבייתה", "לך", "עבודה", "מפוטר" נשפכו כיין.
לי זה קצת הפריע כי אני קצת אובססיבי למקוריות אבל לרוב ההמון המשולהב זה התאים בומבה.
היה נורא מרווה אנתרופולוגית.
מאיר שלו היה תותח.
לפניו היו כמה נואמים ועוזי דיין בתוכם שאמרו את הדברים הנכונים אבל לא הייתה בהם את החדות ואת האופן המדויק בו צריך לפנות אל קהל ההמונים. (איפה בגין כשצריך אותו?)
הברק החד שלו, שהיה עוד כאין וכאפס בהשוואה לטור השבועי שלו בידיעות (אבל אין לך ברירה אלא לרדד את עצמך בפניה ישירה אל קהל המונים) החל עוד במשפט הראשון שלבטח התרוצץ בדמיונו פעמים אינספור במהלך הימים שקדמו לעצרת (כן, גם סופרים קאנוניים משתכרים מעט הכח שבנאום מול מאתיים אלף איש) - "אדוני ראש הממשלה - אמרת שאתה עובד אצלנו?! אתה מפוטר".
מה ששחרר את הצחוק, השנאה, השמחה לאיד, ותחושת שותפות הגורל שעטפו את ההמון.
זה היה חסר בנאומים הוניליים לפניו.
אני כמובן דמיינתי איך אני עושה גם את זה יותר טוב, אבל זה אני. 😄
יש בי תחושה והרגשה נורא חזקה באשר לשפת הנאומים הפונים ישירות לעם, אני רואה את עצמי כמאזין ויודע בדיוק מה הייתי רוצה לשמוע ומה היה משפיע עלי ביותר ואיך בדיוק.
בהמשך הוא היה חייב לחתוך לעצמו את ליטרת הבשר שבאזכור הכיבוש ותוצאותיו, מה שגרר בוז גדול וצפוי מהחלקים בעלי הראשים היותר מכוסים שבקהל, אך קשה לי לומר שאיני מסכים איתו.
ALL AND ALL, הבנדם יכול להיות מנהיג לא רע בכלל, במידה ויש בו גם יכולות ניהול.
בכל מקרה מנהל גרוע יותר מפרס\ביבי\ברק\שרון\אולמרט\פרץ קשה לי להאמין שהוא יכול להיות.
מאז רבין (ואני גם לא כל כך סגור לגבי כל אלה שלפניו- כן כן כולל בגין ובן גוריון, למעט אשכול שאומרים עליו שדווקא אפרוריותו שהביאה עליו את לעגם של כל המצ'ואיסטים הבטחוניסטים ששי אלי קרב של המדינה שזה עתה נולדה, דווקא היא הביאה לשיקול דעת הרבה יותר אחראי ורואה מורכבויות ולמרחקים, לא היה מנהיג שבאמת מנווט אל הטוב והנכון בישראל.
ג'יז איזה משפט (?) מסורבל. אני צריך יום מרענון מרוכז דחוף בתחביר.
אבל כנראה שזה מגיע לנו. ואני חושב ואומר את זה מאז שאולמרט קפץ אל עמדת העגלון כשהוא דוחף את זה הקודם שמוט הראש לפתע, הצידה. מי שהיה ראש עיר גרוע פשוט לא יכול להיות ראש ממשלה טוב. זה סותר כל חוק הגיון חיים בסיסי.
לאחר מכן זכינו לצפות במופע של אליעד שרגא. הבנדם ג'ינג'י אמיתי וראוי להערכה על הבולדוזריות שלנו בכל הקשור לשקיפות, טוהר המידות ושלטון החוק, אבל או שהוא זלזל באנשים שעמדו למולו בכיכר, עוד מהבית או שסתם נשאר לו כמה מקומות להתבגר בהם.
ג'ינג'י (ותעלומת גנבי האופניים) סחף לא פעם את הקהל ל-,FRENZY שאני אישית הרגשתי נבוך לגביו, אך לקהל שסביבי רק עשה סבבה על הנשמה, במיטב סגנונות עדות המדריכה הצופיפניקת הנלהבת מדי למוראל ונגזרותיו.
"אולמרט אשם?" כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן "מי אשם?" אולמרטטטטטטטטטטטטטטטט "לא שומע אתכם" (אני אישית נזכרתי באינספור הסקספונים הטלפוניים שהכילו משפטים אלמותיים כגון מי הכלבה שלי אני מה את הכלבה שלך וכו' לנגזרותיו, אבל זה היה ליין של ונילים באותו ערב אז לא הרגשתי שיש לי עם מי לחלוק).
לא הייתי מופתע לגמרי אם היומופיעים בהמשך משפטים כגון: "רק בנים", "רק בנות", "יו-תר ח-זק יו-תר ח-לש ה-כי ח-זק", "עוגי כן רוצה עוגה - עוגי לא רוצה עוגה", "במשפחת קוקה קולה יש פחית שכשפותחים אותה שומעים את הפססספסס-הא! X 2, "הלו שרגא-מי קורא לי בשמי-הלו שרגא-אני שומע שנית\זה קולה של אימי (תמיד הרגשתי שזה הפיוטי יותר מבין השניים)-רו-צים-או-תך-ב-טל-פון", "פעם הייתה לי ארנבת והיא בצה בצה בצה בצה- בצה! בא הסובבו ודבס אותה", ומקנחים בהמנון "בכפר שמריהו קייטנה- נווה נופש שמה" וב-"מריאנה רודפת אחרי" (גאד, זה הופך לפוסט נוסטלגיה).
אחרי זה הופיעו עוד ועוד כל מני כאלה שחזרו על כל מיני רעיונות ומשפטים שדי מיצו את רעיון ההליכה ורעיון הבית למיטב נגזרותיהם והטיותיהם. בין לבין נמרוד לב נגאל לרגע מחשכת האלמונימיות-פוסט אורלי (אתה מביא לי ת'חניקה חג'בי) פרל שלו, שי גבסו כבוב דילן עם כיפה לרגע, גלעד שגב (כפרה עליו, "מותק שלי" האלמותי, בכיינית צמרת אני מקווה ששרדת את רצף המלל הבלתי נפסק עד לפה), ואולי עוד כאלה ששכחתי.
כולם חיברו במקרה שיר במיוחד לכבוד העצרת (וככה זה בערך נשמע) וזכו להופעה של החיים שלהם מול 200 אלף איש.
בין לבין, אסנת וישינסקי, שהייתה לא רעה בכלל, עדכנה לגבי מספר האנשים שבכיכר, שירותרום סטייל ("אני שמחה לבשר לכם שעד עתה נאספו 200! אלף! איש! ואנשים עדיין מוסיפים לזרום לכיכר. הטלפניות שלנו תשארנה ערות כל הלילה כדי לקבל את תרומותיכם ולחלק לכם סטיקרים ספונטניים של כיכר רבין." - טוב, את המשפט השני הוספתי) וסתם הנחתה את הטקס במקצוענות ראויה לציון (תיכון "אחד העם" פ"ת TAKE NOTES!).
בנוהל הרגיל, חתם את הטקס אביב גפן עם בוא נצעד לחלום הממש לא ביטלסי שלו וה-"ושלכם" הסטנדרטי שהוא מוסיף בחי. אתרעות ממוקדות על איומי "רוצים שינוי" התגלו כמוגזמות.
אה, והיה עוד איזה שיר על תקווה, שאפילו הערסים שישבו על הפסל המוזר באמצע הכיכר הכירו את מילותיו וכולם התפזרו.
אני ואוחתי, שכבר הספקנו לנתח את המתרחש מכל זווית הומוריסטית ביקורתית מרושעת ממחונית מרגישה הו-כל כך-מיוחדת-עם-עצמה נשטפנו החוצה עם ההמון אל איבריה הפריפריאליים של כיכר רבין במה שהרגיש כיציאה בלתי נגמרת מסרט בקניון
(חיפשתי לשווא אחר הדלת למטבח של מקדונלדס מצד ימין) ועשינו פעמינו בתוך מונית ובה הנהג היחיד שאי פעם התעקש בעצמו על הפעלת מונה (כ-פרה עליו) אל עבר מחוזות יום הסטודנט הקסומים.
גם שם היה נחמד, אהבתי את האנרגיה באוויר ודי נהנתי למרות שהאטרקציות היחידות שנותרו שם היו לבהות בדמדומי הופעתה של יודית רביץ (כל כך לא מתאים ליום הסטודנט, איפה היהודים כשצריכים אותם, צריך לומר לה כבר שבאה מאהבה זה לא כזה אנרגטי וסוחף ושבכלל זה כבר לא לגיל שלה ההופעות הגדולות האלה) ולקבל איזו תספורת מרוסיה מתלמדת מבוגרת בדוכנים מפוארים של אינדולה או קרמה או כל חברה אחרת שאתה זוכה רק להבחין בחצי משמה לפני שהערוץ עובר באורח פלא לספרות 56).
מישהו רק צריך להסביר למארגנים שיש משקאות קלים נוספים מלבד וודקה-רד בול ושיש אירוניה משעשעת בכך שהם דורשים 32 שקלים עליה (24 לוודקה ישראלית- לא ידעתי שקיימת וודקה ישראלית) ונלחמים על הורדת שכר הלימוד בו זמנית.
היה פצאייצ
לפני 17 שנים. 5 במאי 2007 בשעה 12:20