לפני 19 שנים. יום ראשון, 6 במאי 2007 בשעה 12:29
אולי זה עושה לי טוב התחושה שהצד השני מעריך מאוד את מה שעשית בשבילו. ובגלל זה יהיה מוכן לעשות משהו מעבר למקובל גם בשבילך.
אין כמו תחושת ההערכה הטהורה הזאת.
אני חושב שקיבלתי את זה מאמא. היא תמיד הייתה מפליגה בסיפוריה על אלה שעזרה להם הרבה מעבר לנדרש והאופן בו שיחוה לאחר מכן. בכל מה שקשור לעזרה לילדים שלה- ובכן, זה כבר משהו אחר לגמרי.
אני אוהב שמתקינים מטעמים לכבודי. זה ממלא אותי תחושה מופלאה, חמה ממלאת של אסירות תודה. אני יכול להתחתן עם מישהי בטעות אחרי ארוחה דשנה (או אפילו כמה סנדוויצ'ים). או לעשות לה ילד מנומש (מנומש. לא ג'ינג'י. מנומש!)
ובכלל, לתת למישהו לעזור לך זה להעניק לו הכרה ביכולותיו. בתרומה שיוצאת מתוך הקיום שלו לאחרים.
קיצר, נתינה זה קצוות.