אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פיניקס 25 אחוז

גם לי מגיע


מופרע עם אישיות

אני חרא אנושי כמו כולכם
רק מודע הרבה יותר


הפוך את הבלוג לבלוג הבית שלך!

140

לפני 17 שנים. 13 באפריל 2007 בשעה 22:17

אחרי שאתאהב בך.
אחרי שארגיש איתך לגמרי בטוח.
לא, קודם ארגיש איתך לגמרי בטוח, תעברי כל מבחן אפשרי ואז אפתח את ברז האהבה ואתיר לעצמי להתאהב בך.

אני רוצה שתקשרי אותי. לגמרי. בלי יכולת לזוז. תגאגי אותי. אל תתייחסי למה שבכל זאת יוצא. ניקח זמנים. נתחיל אני חושב מחצי שעה. את מילת הביטחון נשאיר מחוץ לדלת. אני רוצה לכאוב בלי יכולת לעשות שומדבר בקשר לזה. איתך. להרגיש את חוסר האונים. איתך. לעבור את שלב הכאב אל השלב בו משתחררים כל מיני חומרים כימיים והתודעה עוברת למישור אחר. איתך.
ואחרי זה תשחררי אותי. תהיי מדויקת. בדיוק בזמן הנקוב. אני בטח אהיה מותש. תאספי אותי אל המיטה. תמרחי עלי אלוורה או כל קרם שירגיע את הכאב. תלטפי אותי, תאהבי אותי אהבה עצומה, תהיי לי אם ורחם.
אני מקווה שארדם רגוע ושליו יותר מאי פעם.

ותחכי לתורך.

Godo​(שולט) - אתה באמת חושב שרק לכך מלכה מחכה?
לפני 17 שנים
מקמרפי​(אחר){ush ואושה} - מה הקשר לעזאזל???

מי בכלל דיבר על מלכה או פומפיה?!

הגדרות תפקידים הן לאנשים פחות מפותחים.
את הגדרות הבדס"מ, כמו בכל מערכת רעיונית, יש ללמוד כדי שיהיה מהיכן לצאת ומה לשבור אח"כ.


אני באמת חושב שלזה אני מחכה.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י