לפני 7 שנים. 3 בינואר 2017 בשעה 23:12
יום השנה החדשה אני גורר אותה איתי ברחבי המסיבה סביב הקולר הקטן רצועה שמסתיימת בידי.
הזבח שלי במצב המועדף עלי: סקרנות, חוסר אונים, ריגוש. חוסר הנוחות שלה היה ניכר ומענג.
היינו במרחב אבל היינו אנחנו. העיניים שלה היו עמוקות, מלאות התמסרות, ואני חושב כל הערב כמה שהיא מופלאה.
התמסרות שלה, הרגש שלה, החיוך המדהים כל השנה הוא חבל הגורל העדיין שאני בוחר לכרוך בין שניינו.
כן קטנה שלי, גם כשעצוב לך, גם כשקשה. זמנים קשים נגמרים אנשים קשים נשארים.
