לפני 7 שנים. 12 במאי 2017 בשעה 12:21
כשעושים רומנטיזציה לעצבות לרוב מדברים על דמעות קטנות שמורות סביב העיניים. איפור מושלם שרק טיפה נמרח. או במקרים קצת יותר מפוארים בבכי תמרורים, זעקה וטיפות שיורדות נושקות ללחי ולפעמים לפה.
אף אחד לא מדבר על טיפות הבכי שנוזלות לאוזן. טיפות קטנות שיוצאות חנקות כשאתה מנסה להחזיק את עצמך. נראה כאילו הן עצמן בחרו במיקום מוסתר מכולן.
אבל הם יצרו שם אגם מאוד לא נוח, שעד שלא מתנקה או מתייבש יזכיר לך בצורה מאוד לא נוחה, את מה שאתה מסתיר.
כשאני שמח, אני מחייך והעולם רואה.
כשאני שבור, איש לא שם לב.