לפני 6 שנים. 22 באפריל 2018 בשעה 20:59
נשימה פנימה, נשימה החוצה
מחול סוחף מתעורר
הכוחות שבנו רצים
ואני מחזיק אותך חזק
מצמיד, כובש.
ואת פראית , נלחמת, שורטת
משמיעה נהמות.
ואז משחררת, את כל העכבות, כל הפחדים.
את נסחפת לחיבור הבסיסי ביותר הקדמוני שהוא אנחנו.
אני מחבק אותך אחרי , נותן לך את המקום להיות שבירה, עדינה, מוגנת.
ואני נדהם תמיד, איך יש בך גם את היכולת את הטבע הסוער, וגם את עדינות המים הזורמים. וחושב כמה חזקה ומיוחדת את בגלל שניהם אהובה.
הבא נרקוד את החיבור שלנו שוב ושוב
