בדירתנו מרפסת מהסוג הישן , בתוך הבית כמעין חדרון נוסף ומלא תריסים.
אני אובילך עירומה. והרגש שלך יהיה תערובות : מעט ביישנות, מידה לא קטנה של חוצפה מצופה בסקרנות ובפליאה כמעט ילדית. אסגור את דלת המרפסת אחרינו לודא שהחתולים לא יוצאים, לא הורסים את הצמחים המטפסים שאני מגדל שם כפרא.
הטבע ישמיע את קולו , ואת תפתחי חרך קטן ותתני לטיפות מקום לרוץ על ידך הענוגה. זה ידגדג ואת תצחקי
"זה ר--טוב!" את תאמרי בקול משתהה וקטן, קול שקורא לי לצאת לשחק אתך. אני אבוא אליך בעדינות אלטף את ראשך ואגיד רק שתי מילים "לא מספיק!"
קול גרירה עצום של מנגנון ישן ולא מרוצה ישמע כאשר אני אפתח את המרפסת .אולי אפתח לגמרי , ואולי רק מספיק כדי שאוכל לחשוף את גופך העירום אל האלמנטים.
"לוקי!!!" את תשמעי קולך בפליאה אמתית וברוגז מזויף "יראו אתנו!!!" ואני אשאל אם זה משמח אותך?, האם את רוצה שיסתכלו עלייך בתאווה פראית?, האם זה מרטיב אותך כמו הגשם? , אזכיר לך שאם את רוצה שלא יראו אותך תאלצי להיות בשקט, ואלחש לך כממתיק סוד כמה אני לא רוצה שתיהיי שקטה. כמה אני אהנה כשיסתכלו ויראו את הרכוש היפה והרטוב שלי, אני אשים אותך עד למעקה אראה את הטבע מרטיב אותך יורד על גופך בכול מקום ואז אעשה כמהו . באגרסיביות חסרת איפוק ורסן. אגרסיביות שלא שחררתי זמן רב.
ואז אני אחבק אותך ואסגור את המרפסת. אכין לך שוקו לי תה, ונצפה ביחד בסדרה נחמדה.
וזה פחות או יותר הסיבה העיקרית שאני מחכה לגשם הבא.