לפני 4 שנים. 19 במרץ 2020 בשעה 22:03
כואב לי ואני מרגיש בלתי נראה,
יש לי הרבה יותר מלאחרים אז אסור לי להתלונן.
העולם בחוץ בדרך לרנאגרוק
הסוף מתקרב.
אבל על הספינה הציפורנים מנקרות בבשרי
חורים ,חורים מלמטה עד למעלה נכנסים לנפש.
הארס נוטף ואין לי כוח יותר
האדמה הרועדת היא אני
ואני צורח צרחות שאיש אינו שומע.
הקערה שיצקנו בחיינו היא זהב אבל
אולי הקערה נהייתה כבדה מידי
אולי כבר קשה בתנוחה הזו להישאר לידי.
אולי לך כוח לנסות יותר.
סוף העולם מגיע, אין איש שאני רוצה בקרב לידי יותר ממך.
ואין דרך שבה אני מרגיש יותר לבד מאשר ההבנה הזו.
