ולפעמים מגיע הערב
ואני מרגישה כה בודדה ,
בודדה בחיכיון הזה לטיפת תשומת לב
לספירת דקות בין הודעה להודעה,
בודדה בתחושה הזו של הציפיה
של ההמתנה , של הערגה ,
עלובה בצפיה של "מתי נראה לאחרונה"
מגעילה את עצמי בצורך וברחמים העצמיים
פשוט בודדה .
אז נכון שאני כל הזמן בליבך
ונכון שאני יודעת שאתה תעשה כל מאמץ להפגש
ואני יודעת שגם אני לך חסרה
ויודעת שתצלצל אסלח על הכל והתחושה תעלם
וארגיש נאהבת ובטוחה
ואדע את אהבתך
ויודעת שאצלך זה עקרון זוגי
הגעגוע הוא חובה כדי לשמר את הריגוש
כדי לשמר את העניין
אבל לפעמים כל כך בא לי
לא להתגעגע
ולא לייחל
לא לצפות ולא להתרגש
סתם בערב רגיל על הספה ,
רק לשים ראש אהוב שלי , אדוני הנצחי
זרוקה לרגליך עם פיג'מה סרוחה
ואתה לידי מלטף את ראשי ואומר לי
"את הילדה שלי , החברה , את האהובה שלי
את היחידה" !
לפעמים באמת רק לפעמים
אני כל כך בודדה .
ועדיין בוחרת להיות איתך ושלך .
