שאני בסרט בראש שלי
אני לא שומעת
אני לא רואה
אני באפלה
רק אור לבן שמקרין את הסרט
שמשקף את האימה את הפחדים
שם שוכבת בפינת הקולנוע
ילדה קטנה מפוחדת רועדת
שהסרט שלה מוקרן .
לקולנוע הזה לא מגיע קול מבחוץ
רק הקולות שלה
קולות של כאב
קולות של עלבון
קולות של מלחמה
שם לא נשמע הגיון
שם לא נשמעים הסברים
שם יש רעש רעש רעש בראש
שם כל מילה שלך נאלמת
שם הגעירות וההסברים שלך מתורגמים לתוכחה להוכחה שהסרט נכון .
שם אני מחבקת את עצמי ומתנועעת ומחכה שיעבור
מחכה שיגמר
אל תגיד לי את טועה
אל תגיד לי את בסרט
אל תגיד את מעיקה
אל תגיד רכבת הרים
תיכנס בכוח תרים אותי אליך
אל תוציא מילה
רק תשים אותי למרגלותיך
לטף לי את הראש
ותגיד
ילדה שלי , את בסדר
ילדה שלי, את בסדר
ילדה שלי אני פה
ילדה שלי אשמור עליך
ילדה שלי את בטוחה
ותתן לי לבכות ולבכות ולבכות
עד כמה שאני רוצה
ובכל העת לא תזוז מראשי כף ידך .
ואז נכנס האור
המקרן נכבה
ואז הילדה , בך מוצאת את שלוותה.
ויודעת שאתה אדונה , אהובה
והיא שלך שפחה ,אהובה .