אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רק היום , בלי סרטים

לפני 6 שנים. 10 בנובמבר 2017 בשעה 13:17

אתה ,

ששומע את הצעקות והכעס , 
ששומע את האש הבוערת
ששומע את השדים שם יוצאים
ששומע שזה מגיע ...

אתה ,

שרואה את העיניים הרושפות
שרואה את המילים לכל כיוון עפות , קשות
שרואה את הלבה המתפרצת
שרואה שזה מגיע ....

אני ,

שחבויה שם בפנים ולא יכולה לעשות מאומה
שיושבת שומעת ומתחננת לרגיעה
שבוכה בלחש בפנים תעזור לי תעזור
יודעת זה הגיע .....

אני ,

שם בפנים ברעש שמסביב
שומעת את הכל את ההטחות את האגו
את המילים את הזוהמה
יודעת הוא כבר בא ...


וכמה שלא אנסה וכמה שלא אדע
התשובה תמיד תהיה  אצלך
כי אתה מחזיק לי את הלב
הוא כולו שלך
אתה מחזיק את המפסק לרגיעה .

על כל צעקה
תלחש את אהבתך
על כל מילה זועמת
תצעק את נחמתך
על כל יד שמתנופפת בכעס
תחבק חזק ותמיד אותי אליך
תלחש לי אהבה
תלחש לי אהבה
תלחש לי אהבה

ומבטיחה לך ,
הוא ייעלם כלא היה ....

כי שם יש לי את הרוגע והשלווה
במקום בו ידוע בדיוק
כי אתה אדוני ואני שפחתך

אני .

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י