עמוס עוז מתוך: "אהבה וחושך" על "הקשבה":
מה היה סוד קסמו הגברי של סבא? זאת אולי התחלתי להבין רק כעבור שנים.
הוא ניחן בתכונה שכמעט ואינה מצויה בין גברים, תכונה מופלאה שאולי אין סקסית ממנה בעיני הרבה נשים:
הוא הקשיב.
לא סתם העמיד, מתוך נימוס, פני מקשיב, בעודו מצפה בלי סבלנות שהיא תגמור ותשתוק כבר.
לא היה חוטף את משפטיה של בת שיחו ומסיימם בקוצר-רוח במקומה.
לא קטע אותה ולא קפץ אל תוך דבריה כדי לסכם אותם ולעבור כבר הלאה.
לא היה מניח לבת שיחו לדבר אל האוויר בעודו מכין בינתיים בראשו מה ישיב לה כאשר תסיים סוף-סוף.
לא היה מעמיד פני מתעניין או נהנה, אלא התעניין ונהנה באמת. נו, מה: סקרן בלתי נלאה היה.
לא היה קצר רוח. לא חתר לסובב את השיחה מן העניינים הפעוטים שלה אל העניינים שלו, החשובים.
להפך: מאוד-מאוד אהב את העניינים שלה. דווקא נעם לו תמיד להמתין לה, וגם אם האריכה היה ממתין לה ומתענג בינתיים על כל פיתוליה.
לא מיהר. לא האיץ. היה מחכה לה שתסיים, וגם כשגמרה לא התנפל ולא חטף אלא אהב להמשיך להמתין לה:
אולי יש לה עוד קצת? אולי יבוא לה עוד גל?
אהב להניח לה לאחוז בידו ולהוליך אותו אל המקומות שלה, ובקצב שלה. אהב ללוות אותה כמו חליל המלווה את הזמרה.
אהב להכיר אותה. אהב להבין, לדעת. אהב לרדת לה עד סוף דעתה, ועוד קצת.
אהב להתמסר, נהנה היה להתמסר עוד יותר מאשר התענג על התמסרותה.
נו, שטו: הן היו מדברות ומדברות אליו לשובע, כאוות נפשן, מדברות גם על העניינים הפרטיים החשאיים והפגיעים ביותר, והוא ישב והקשיב בחכמה ברוך באמפתיה ובאורך-רוח.
לא, לא באורך-רוח כי אם בהנאה וברגש.
המון גברים יש כאן שנורא-נורא אוהבים סקס, כמה שרק ייכנס, אבל שונאים נשים.
סבא שלי, כך נדמה לי, אהב גם וגם.
ובעדינות: לא חישב חשבונות, לא היה חוטף לו את שלו, אף פעם לא מיהר. אהב לשוט ולא היה נחפז לעגון.
