|
|
|
על מחצלת בים.
החוף ריק ושקט, וההרגשה היא כאילו שהחוף כולו שלי.
הרוח מלטפת, רעש גלים מרגיע, צרצר בודד ברקע מציין נוכחות וצל שימשיות על החוף מאור הירח.
יש גיטרה, שתיה ו J.
אפשר כמעט לקרוא לזה מושלם.
כמעט = איפה אתה?
Like the rose, I unfold in many layers
Like a wine palate, I taste of many flavors
Like the earth's high pikes and deep crevices, my spirit knows many heights and depths
Like a snow flake I am... , then I'll melt away
זה הופך לי את הבטן כשאתם קוראים אותי.
לפרסם ולדעת שזה יהיה שם, לכל אחד מכם לקרוא, מחניק לי את המילים. ביישנית קצת, מרגישה כאילו נתתי לכל אחד מכם מפתח לבית שלי ואתם נכנסים ומסתובבים עם פנסים במסדרונות נפשי, בתוך הארונות והחדרים, פותחים ומפשפשים בפנים.
בשבילי לכתוב לבלוג - זה בדס״מ עצמי - השולטת/הדומיננטית שבי מעבירה את הנשלטת/המתמסרת שבי סשן מנטאלי ומחייבת אותה להתמודד עם ה״פחד במה״ ולחשוף, אפילו אם זה חלק קטן מעצמי, פה בפניכם.
סוג של ערום. וזה לא משנה אם זה פוסט מעמיק או שורה קצרה, זה עצם הפירסום וחוסר שליטה של מי קורא.
למה כ״כ קשה לי לפרסם פוסטים?!? למה אני לא מצליחה להתעלות על ה״פחד במה״ שלי ולא לשים זין?!
אין לי בעיה לחשוף ולהיפתח בשיחה, גם כשהיא פנים אל פנים, אז מה הקטע עם פחד ה-פירסום בפומבי?!
השיר תקוע לי בראש כל השבוע והוא מאוד מתחבר לי לכאן, לכלוב, אליכם.
Enjoy :)
אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות:
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו.
אני הולך ברחוב אחר.
מעניין להרגיש ככה לדמות וירטואלית, לאדם שבמלוא מובן המילה - זר לי...
לא יודעת למה או מה בך עושה לי את זה, ויש פה כמה כותבים שממיסים, אבל אתה.. כל פעם כשאני קוראת אותך צץ בי רצון להיות עטופה/קשורה בזרועותיך. לשוחח קרוב ובלחש, לנשום אחד את השניה. כירבול, צביטה, ליטוף, הפלקה, וצלילה בעיניים.
בינתיים אני רק נהנית מזה.
:)
תודה שאתם מחברים אותי לעט. :)
"5.11 AM (The Moment Of Clarity)"
And the moment of clarity
Faded like charity does
Sometimes
I opened one eye
And I put out my hand just to touch your soft hair
To make sure in the darkness that you were still there
And I have to admit
I was just a little afraid, oh yeah
But then...
I had a little bit of luck
You were awake
I couldn't take another moment alone.
משיחות רק על זין וכוס!
-העולם- לא מתחיל ונגמר בהעדפות מיניות וגם לא סובב סביב סשנים/סקס.
זה לא השמש והירח, האדמה והים או האויר לנשימה.
מיניות היא התוספת לכל זה...
התוספת של הגלידה.
השקיעות והזריחות המשתנות או הדרך הפשוטה בה מתלטפת קרני השמש על העור.
אור הירח המציץ מאחורי הענן או המשתקף על פני המים.
הרוח הנושבת מרשרשת בין ענפי העצים או השורקת במדבר.
ריח פריחת האביב.
בלתי נפרדת, חשובה ומדהימה אבל רק צד אחד מתוך מכלול, ״תוספת״ לאנושי, לאדם, לנפש..
מי אתם מעבר לאיברים/גוף שלכם?
