לפני 7 שנים. 28 ביולי 2017 בשעה 20:55
זה הופך לי את הבטן כשאתם קוראים אותי.
לפרסם ולדעת שזה יהיה שם, לכל אחד מכם לקרוא, מחניק לי את המילים. ביישנית קצת, מרגישה כאילו נתתי לכל אחד מכם מפתח לבית שלי ואתם נכנסים ומסתובבים עם פנסים במסדרונות נפשי, בתוך הארונות והחדרים, פותחים ומפשפשים בפנים.
בשבילי לכתוב לבלוג - זה בדס״מ עצמי - השולטת/הדומיננטית שבי מעבירה את הנשלטת/המתמסרת שבי סשן מנטאלי ומחייבת אותה להתמודד עם ה״פחד במה״ ולחשוף, אפילו אם זה חלק קטן מעצמי, פה בפניכם.
סוג של ערום. וזה לא משנה אם זה פוסט מעמיק או שורה קצרה, זה עצם הפירסום וחוסר שליטה של מי קורא.
