חמודה

שוחחתי עם דום בוואטסאפ. 

במהלך השיחה התקבלה שיחה מבני החייל וניתקתי את השיחה עם דום כדי לענות לבני. מייד כתבתי לדום סליחה והסברתי מדוע ניתקתי.

עכשיו מבהירה:  דום תמיד ולעולם אומר לי הילדים קודמים להכל... ברוררר ובינינו אם לא היה אומר כך הוא לא היה הדום שלי. 

עם זאת ניתוק השיחה לא היה מכבד כי לא אמרתי "סליחה יש לי שיחה דחופה" פשוט ניתקתי.

אני מבינה מקבלת ומסכימה עם דום שזה לא היה יאה. מבחינתי גם אם לחברה הייתי מנתקת ככה זה לא היה מכבד.

צריכה לחשוב על עונש. משהו שישקף את חוסר הכבוד. 

רעיונות?

אמצע הלילה.

התעוררתי בסביבות 2 לפנות בוקר.

כשלא נרדמתי נכנסתי לכאן לקרוא הודעות ואז לקרוא קצת בלוגים. חשבתי כמה דקות עד שהעיניים יהיו כבדות וייעצמו מעליהן.

קראתי מעט מהבלוג שלו. 

נהיה לי עצוב.

ואז הוא כתב לי שקרא אותי.. עניתי קראתי אותך. התעצבתי" והוא ענה "אל תהיי עצובה"..

עניתי "טוב"

משם ההתכתבות זרמה. ווידאתי שאינני מוליכה שולל וכי הוא ער לכך שיש לי דום. הוא יודע.

בכלוב, במקום הזה שהוא מאד תכליתי (בעיניי)  היה מפגש מרגש בין שתי נשמות באמצע הלילה.

כמות ההודעות מנשלטים לא מפתיעה אותי.

מה שמפתיע אותי זה כמה מהם לא באמת נשלטים אלא גברים שמחפשים הרפתקאות.

כשאני מסבירה שאין ברצוני לשלוט בלי הדום שלי ויש הבנה ברורה שכל מגע (בבוא היום) הוא אך ורק בנוכחותו והדבר מובן ואפילו הם שמחים (לכאורה) להיות האחרון ב"שרשרת המזון".. מתגרים מלשרת שניים.. מסבירים שזה בדיוק הפנטזיה שלהם ותמצית הוויתם..

גם אז אני מבחינה בנקל מתי זה בדמם ומתי הם חושבים שיגיעו לסיפוק עוד לפני שאני (אני עושה סינון ראשוני) ואז הדום וכמובן המועמד עצמו,  נרצה לקחת את זה למקום מיני מאתגר ומפתח לכל הנוגעים בדבר.

אינני מחפשת נשלט עתיר ניסיון. גם לא צעיר (מתחת ל 40) או מישהו פעיל בקהילה.

כן מחפשת נשלט שגם אם עדיין "טרי" הוא יבין שהוא לא מנתב את השתלשות האירועים. הוא מובל. הוא קשוב ובעיקר מתמסר לתהליך שאני קובעת.

אני מקדישה זמן להבהיר לכל הפונים. אז אם אתה אומר "הנני" אל תתהפך דקה וחצי לפני מפגש ראשוני במקום ציבורי בתהייה אם משם נמשיך למקום בו אעשה בך שפטים. לא יקרה!

ולאלו שלא מבינים את התהליך חרף אמירה ברורה אז או שיש לך קושי בהבנת הנקרא או שאתה לא באמת נשלט עבור נשלטת שהיא שולטת תחת הדום שלה או שאתה עם אג'נדה משלך וככזה פחות מעניין אותי.

אני נשלטת בהווייתי. אני בעולם הנפלא הזה מספיק שנים כדי לקלוט מי מולי ואני גם, עם כל הצניעות, חדה. 

בבקשה אל תבזבז את זמני וזמנך. 

אחד הדברים החשובים שאני לומדת מהדום זה לתכנן דברים כדי שבסוף ייקרו. אלו לא "משימות" (בעצם סוג של..) אלא זה יותר בקטע של סדר ואירגון.

שמה התראות כדי לזכור. לרוב מתעלמת מהן.

מכינה רשימות של דברים לעשות.. דווקא עושה הרבה אבל ממש לא באופן מושלם.

מתרברבת שאני מדוייקת ועם זיכרון מצויין אבל בפועל.. ובכן.. יש מקום לשיפור. דום טוען "שיפור ניכר".

 הפיקשושים אינם תוצר של היותי בראטית כי אני לא!אני לא מחפשת עונשים. לא צורכת תשומת לב.. דום יודע שאינני כזו אז למה??? (אבחנות יתקבלו בשמחה).

כשולטת אני סלחנית לפיקשושים אבל סולדת ממי שלא לומד מהניסיון. ממי ששוב ושוב לא יעמוד בנדרש ממנו כשמראש הדרישות נקבעות לאחר שיקול דעת ומתוך מחשבה של מה מתאים לו. מותאם אליו.  Taylor made. 

אפרופו חייט.. הסנדלר(ית) הולכת יחפה..  

אני לא נוהגת לקטר.

אבל כשנקודות המוצא מבטיחות וממש רוצים, מנסים, מנסים עוד , ואז עוד קצת וזה לא מסתדר אז כן, יש בי קצת אוףףף..

בהמשך לפוסט הקודם פנו אליי כמה נשלטים.

מה אני אגיד לכם, אני כבר בת 56, ומעבר לכל הכובעים שיש לי עד כה שצברתי במהלך חיי אני נשלטת פי מיליון יותר טובה, יותר מבינה את מקומי, מכל מי שניסה את מזלו איתי.

אולי כי למדתי אצל ההוא, הטוב מכולם?

אולי כי אצלי זה לא משחק. כשזה קורה זו דרך להיות.

אולי כי הפונים מחפשים זיון ולא באמת להרגיש את העונג בהתמסרות,  בכניעה?

אולי כי הם היו רובם צעירים ולא סגורים על עצמם?

אולי כי אני לא באמת שולטת ואז הם לא יכלו להוציא מתוכם את הנשלט שבם?

מה שלא יהיה, לא מבינה את הפער ביני לבינם.. לא מבינה...

לאחרונה חשבתי להתנסות בשליטה למרות שאני ממש סגורה על עצמי כנשלטת. 

כן כן, יודעת מה מגרה אותי, מכירה את התגובה שלי הפיזית והנשימתית כשאני מתמסרת. סגורה!!

אז למה?? 

בעיקר כדי לא להיות "סגורה על עצמי".. להיות פתוחה לדברים באשר הם.. גמישות  מחשבתית..

אז ניסיתי שליטה מרחוק וגיליתי שאני תותחית בשליטה. וואוו.. כל כך מדוייקת. לא שולפת הוראות מהמותן, דורשת דיוק בצורה מכבדת .. גורמת להם לחשוב.. לצמוח אישית. נוכחת גם כשאני לא נוכחת.. 

בשלב זה זה מגרה לי את המוח. על גירוי אחר עדיין עובדת .. אולי אני מתחלפת בכלל?? 🤷‍♀️

אנשים אוהבים שייראו אותם. זה לא איזו גחמה של תשומת לב .. זה משהו טבעי

פנייה בהודעת "קופי פייסט"  מדמה עבורי זריקת רשת דייגים ונראה מה ייתפס בו..זה כמו ללחוץ למישהו את היד ולהסתכל לצד אחר תוך כדי...

אז כן, זה פרקטי (הממ), אבל לא, זה לא עובד....

מישהו מכאן שאל אותי אם הייתי יכולה לחיות שוב, איזה מקצוע הייתי בוחרת לעסוק בו. אמרתי כנראה ששוב הייתי בוחרת בעריכת דין. שאל למה? יש לך כאן דלתות מסתובבות את יכולה לבחור כל דבר.. אז חשבתי לעצמי, "כי זה פרקטי" .. וזה טילטל אותי.. כי wtf..

ככה מוצאת עצמי בשבועות האחרונים חושבת ומעבדת ביני לבין עצמי וגם עם אחרים את אחת התכונות שלי שאף שמשרתת אותי נאמנה , חוסכת זמן בקבלת החלטות ובאמת שלעיתים קרובות עושה טוב, הרי שהמידתיות המוגזמת לא מאפשרת את החופש לבחור.

אני פרקטית.

השיקולים לעשייה כזו או אחרת  או לאו יהיו תוך חישוב זמן, מאמץ, כסף וכמה זה הגיוני. כמה זה עושה שכל..makes sense.

לדוגמה: אני אקנה בגד לפי האפשרות של שימוש חוזר. אם הוא בולט מידי כמו למשל שמלה אדומה אז לא אוכל ללבוש בתדירות כמו נניח שימלה שחורה. אני כמעט תמיד אבחר בשחורה.

כשהייתי נשואה וויתרנו זה לזו על מתנות ליום נישואים או ימי הולדת גם לא לחגים. גם ככה קנינו מה שרוצים מתי שרוצים אז לא עשה שכל דווקא במועד כזה או אחר.. וכאן אני חושבת שהיום הייתי נוהגת אחרת.

אני מתקלחת מהר כי חבל על המים .. (ולא רק בארץ שנניח רוצה לחסוך כי גדלתי על זה שחסר)..

אעדיף מישהו שגר קרוב כי לא פרקטי ליסוע..

הראש עובד על שיקולים לכאן ולכאן ומה שמכריע זה כמה זה יעלה, יעיל, הגיוני, מתיישב עם השכל..

אני רוצה לשבור את החוקיות הזו. לא להעלים אותה כי היא כמובן גם נפלאה.. עם זאת איזה כיף יהיה לעשות משהו לכאורה נגד השיקולים ה- "הגיוניים".

או אולי: חוט השני

לפני שנים היה לי אדון.  כשהיינו נפגשים לעיתים היה אומר לי "כנסי לדמות, אני לא רוצה כאן את סינדי, אני רוצה כאן את הנשלטת שלי".. לפעמים סטירה היתה עוזרת.

כמה קשה לי לעבור בין הדמויות שמרכיבות אותי. זה כאילו יש ביניהם סכר. כאן אני נועזת, שובבה, מתפרעת, מינית, קינקית, מחפשת להיות כנועה, להתמסר, להרכין ראשי, לשחרר..

ביומיום כמו בעבודה או עם חברה ובטח בדייטים וניליים אני לא מביאה את זה. אני מהוגנת. הייתי אומרת "דודה חסודה". מי שמביט מי (לא רק מאחור) לעולםםם לא היה מעלה על דעתו את הקוטביות שבי.

אתמול הגעתי לכדי החלטה. זה לא שבחיי היומיום אף אחד לא יודע על הצורך והמשיכה שלי לקשר של שליטה, דווקא יודעים, זה לא שאני "מהוגנת" מפחד מה יגידו.. חברותיי וגם חבריי מפרגנים.. זה לא זה.. זה משהו פנימי שלי.. אולי קשור לכללים על פיהם חייתי שנים רבות כל כך. מה "יאה" proper.

אז אתמול הגעתי לכדי החלטה שבגינה אני כותבת את הפוסט הזה, כדי לא לשכוח, כדי להציף לעצמי במילים, אני מביאה נועזות לחיי היומיום. זה הביא אותי להתחיל עם מישהו שנפגשתי איתו פגישה מקצועית..חששתי כי זה ערבוב של שני עולמות.  זה לא סתם להכיר מישהו בסופר או באפליקציה, זה מישהו מהעבודה! טוב, עבורי זה לא היה משהו שאפשרי. 

אז ערבוב עולמות here I come.

תרתי.