מלנכוליה אהובתי

אז חשפתי בפניו את כל מי שאני כרגע 

מה שהרבה פעמים מתבטל כשאני נכנסת לקשר 

והאמון חוזר והרצון שיהיה לי טוב

זה דיי מדהים ששיחה על היקום על בני האדם על תפיסות חברתיות זה מגדיר אותי 

ואני לא מתנצלת על כך אני פשוט צריכה ללמוד מינון .

אני גם לא מבינה איך היה לו כיף איתי לפחות ככה הוא אומר 

אני בכיתי אחרי שהתנשקנו 

להיות איתי נשמע מעניין אבל בתכלס נשמע גם די סיוט 

לא הייתי רוצה אדם כמוני לידי

אני כולי שקועה במחשבות תובעניים 

האמת שפשוט קצת לא נעים לי שירדו לי דמעות 

אמרתי לו שזה לא קשור אליו והוא קיבל את זה והמשכנו לדבר 

אני מתביישת בדמעות שחונקות אותי

אגב נכנסו לים בלילה וגנבו לנו את הטלפונים..

אני לא יודעת מה הקטע שלי 

אני מקווה שזה לא ירחיק אנשים..

במיוחד כשהיה לי מעניין

אבל...

אני בדיכאון ?

למה אני כ"כ אוהבת עצב?