יש לי קצר במוח וזה גורם לי לישכוח...

בעברי שהייתי צעירה ופרועה (לא שעכשיו אני יותר רגועה), החלטתי ללכת לעבוד במטבחים.

עבדתי במטבחים שהם ניקראים "פיין פוד", אוכל שהוא מסוגנן עם חומרי גלם גבוהיים. בדרך כלל מזוהים כמטבחי שף.

בשבוע האחרון שאלתי את עצמי למה בחרתי במקצוע הזה דווקא?! הרי זה מקצוע כול כל לא מתגמל כול כך הן מבחינת השכר והן מבחינת הערכה של הממונים עליך.

לאט לאט החלטתי לאיזה תקופה ללכת לבשל לאנשים בבית, עד היום אני מכינה עוגות לאירועים.

אבל שוב, למה בחרתי את המקצוע הזה?

אני חושבת דווקא מהמקום הזה שאני מגישה באופן תמידי ובאופן יום יומי ותמידי שאני לא מספיק טובה ולא מספיק ראוייה.

מתי כן הרגשתי ראויה? ברגעים הקטנים האלה אני רואה את הצלחת של הלקוח חוזרת למיטבח, כמעט נקייה אפילו מהרוטב.

עכשיו תישאל/י את עצמך למה אני מספרת לך את זה?

או....טוב שאלת!

אני משווה את עולם המטבחים לעולם הBDSM, יותר לכיוון של הצד הנישלט שלה השוט.

שולטים/שולטיות יקרים אני יודעת שאתם לא צריכים הסבר (בימיוחד מאחת שנימצאת המקום הזה בידיוק 4 דקות בטוטאל) אבל עוד נקודת מבט אני חושבת שהיא לא תזיק!

 -לאלו הנשלטים/נישלטות בנינו כמו שקראתם למעלה, תמיד מרגישים לא מספיק ראויים. חוץ מרגעים מאוד מאוד קטנים אבל הם מרגישים כאילו כבשתם את העולם.

 -במטבחים, שנופל מזלך והשף מבקש דווקא ממך להכין את המנת הספיישל, בדרך כלל אתה מתחיל לעבוד עליה שבוע מראש כי כול השבוע אתה עושה מקצה שיפורים, מגיע  היום המיוחל שהמנה שלך יוצאת ללקוחות. אתה כולך מתרגש כי אחרי הכול אתה מביא את עצמך על הצלחת, וזה משהו שלרוב הוא מרגיש כול כך חשוף-כי זה אתה ב100%

  לאלו הנשלטים/הנשלטות שבנינו, כשניכנסים לאקט/שסן/או סתם שהשולט נתן לך משימה, את/אתה חושף את עצמך ב100%.

-במטבחים אתה כול הזמן עם הטלפון, גם שאתה לא נימצא בעבודה, כי כול רגע יכולים להקפיץ אותך למשמרת מסיבות כאלו ואחרות

לאלו הנשלטים/הנשלטת שבנינו, כול הזמן עם הטלפון שמה השולט/שולטת ירצה אותו.

-במטבים יש המון אגו....לכולם, אם רוצים להצליח בעולם המבטחים חייבים להוריד לרוב אגו ולהיכנס רק למלחמות החשובות באמת

לאלו הנשלטים/הנשלטות בנינו, להגיע עם אגו לשולט/שולטת שלכם. big no-no אחד גדול. 

אז עכשיו אתם תגידו לי....מה המנה שלכם/שלכן?!