אז אי שם בשנת 2020 הגיע אלינו חברה חדשה, אמרה שקוראים לה קורונה.
לא הבנתי את השם, אבל בסדר, ניתקלתי כבר בכמה שמות מוזרים בחיים שלי...
בהחלה חשבתי שהיא לא חברה טובה כול כך כי היא ממש השביתה שמחות.
ביגללה היה לי ריחוק מהמשפחה שלי שזה גרם לי ממש להיכנס לבאסה.
לא יכלתי לצאת מהבית, היא גרמה לי לאבד את העבודה שאהבתי ונהנתי ממנה,
גרמה לי קצת פחות להתאמן-וקצת להעלות במשקל,
אבל אחד הדברים שכאבו לי שגיליתי מלא פרצופים של אנשים שחשבתי שהם חברים שלי.
הבנתי גם שלא נורא כול כך להיות לבד עם המחשבות.
ושלשבת לעשות יום שישי בנחת עם עצמי ובקבוק יין וסרט/בינג' סדרות בנטפליקס, זה דיי נחמד, אפילו אימצתי את זה לפעם בחודש. (אחרי הכול חייבת להוצאי את האנרגיות האחרונות שנישארו מהשבוע)
למדתי שלא באמת אני רחוקה מהמשפחה, הם תמיד שם, והם תמיד יתמכו, והם תמיד ידאגו לי.
למדתי שיש עוד אפיקי תעוסוקה שאני יכולה ללמוד ולהצליח בהם, וגם להנות.
למדתי לאהוב ולסלוח לעצמי על עוד/עם עוד 4 קילו.
וגיליתי שחברים זה לא מצרך נדיר ביימינו, רובם איכזבו.
מה הקורונה לימדה אותכם?
