היו לי כמה ניסיות של BDSM.
אבל לא דברים שהניבו איזה קשר רציף ומשמעותי.
עכשיו אני יודעת ש"לטנגו צריך שתיים"
אבל לא מצאתי מישהו שווה לי מספיק להתמסר אליו ולתת לו את הכבוד לשלוט בי...
אבל עכשיו שאני חושבת על זה, לשלוט לי?
אפשר ביכלל?
האופי שלי הוא כזה שבשניה הראשונה שיש משהו שלא מעניין אותי אני כבר לא נימצאת באותו המקום.
אני בדרך לחפש את העיניין הבא.
(ככה זה בעיות קשב ויכוז, זה לא רק בלימודים-זה גם חיים)
אני שואלת את עצמי, למה לא הצליחו?
אולי אני הלא בסדר?
אמרו לי שאני באמת כמו רוח, פעם כאן פעם שם
אבל כמו השיר ילדים "רוח, רוח,
רוח, רוח
למה לא תישכב לנוח?"
באמת לרוב אני מרגישה שאני לא יכולה לנוח.
לנוח ושחרר ניתפס אצלי כחלשה.
זה בסדר שאנשים אחרים צריכים לנוח,
אבל לי אסור, כי שאני נחה אני הכי פגיעה.
אמרו לי כמה פעם שאני לא מובנת?
במהלך החיים שלי אני מאוד דומיננטי המעגלים החברתים שלי
וכזו שבמעגל החברים המורחב כולם מחכים שאני יגיע לאירוע החבריתי
כזו שאם היא מארגנת משהו אין מצב שזה לא הכי מגניב ומטורף שיש.
כזו שתמיד שמח בחברת.
למרות כול זה אני מחפשת להרגיש הקטנה והנתמכת.
להרגיש שזה בסדר להניח את הראש לשניה ולנוח
יש מישהו ששומר עלי ורק עלי!!!
אז למה לא הצלחתי למצוא את זה עד היום בכול הניסיונות שהיו לי?
