מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם מאוד אסרטיבי, דומיננטי בחיי היום יום, ובלי פחד.
חוץ מדבר אחד....רופא שיניים!!!
שנים שדחיתי את הקץ!
עד שהבנתי שדיי, ואמרתי לעצמי: "גברת duchess...מספיק!!! הגיע הזמן להסתכל לתוך הלבן של העיניים לדבר הזה שמרתיע אותך, ופשוט לבעוט בזה!
אז הרמתי טלפון לרופא שיניים...ואז ביטלתי את התור, לא כי פחדתי- באמת שלא, ביטלתי כי היה לי משהו שניתקעתי בעבודה. אבל באותח הרגע עם הטיפת אומץ שהיתה לי קבעתי תור חדש.
אז הגעתי לתור, מחייכת לפקידה, שמה לב שיש לי מלאאאאא זמן עד התור שלי אז אמרתי לה שאני יוצאת לעשן. והיא אמרה לי איפה המרפסת...ועם המזל שלי היה שם בן אדם נחמד, והתחלנו לדבר, ולקשקש והיתה שיחה ממש נעימה...מפה לשם עם המזל שלי גם נפלתי על בעל המרפאה (אגב, המרפאה זה עסק משפחתי, כוווללל הילדים שלו הם רופאי שיניים שם).
שימו לב, עכשיו מגיע הפאנץ!
ליפני שהגיע הרופא שלי (מזכירה לכם-הבן שלו), אבא-רופא התיישב איתי דיבר איתי הסביר לי ותוף כדי אני בוכה כמו ילדה קטנה עם קוקיות, ואז ניכנס בייבי-רופא!
טוב...אז ככה...195+- של שרירים, עיניים ירוקות כמו דשא בשיא העונה, ידיים מנחמות כאלה, שיער שחור-אפור, עור שחום...בקיצור: חלום!!!
אני כמעט בטוחה שהוא ניכנס לחדר היה כזה "אהההה" כמו של אל....
בקיצור מפה לשם אחרי דיבורים קלים ובירבורים, אמר לי שהגיע הזמן לבדיקה, ואין לי באמת מה לפחד...ואני עדיין מזילה דמעות כמו ילדה קטנה שרק מחכה למוצץ בשביל להירגע
בפחדים כבדים ודמעות בעיניים מלחץ ומפחד, נישכבתי על הכיסא מטופל...
ואז בייבי-רופא אומר לי: אני צריך ותפתחי פה גדול, אני רק הולך להכניס את הצינור-אין לך מה לפחד, כלום לא יכאב לך!
מפה לשם-הגיע התקף צחוק!