כבר תקופה שאני לא מוצאת את עצמי.
מרגיש כמו ספינה ענקית, כמו שיש בסרטים-ענקית כזו, מפוארת ומרשימה, של שודדי ים שנימצאת בים.
כזו עם מפרשים גדולים שלאן שהרוח נושבת היא דוחפת אותה.
והדברים שהספינה ראתה וחוותה: ארצות, יבשות, מלחמות, ים סוער, דגים גדולים וקטנים-הכול
לספינה הזו יש הכול: אוכל, צוות שהוא המשפחה, רכוש, כלי נשק.
אבל הספינה לא נישארת האותו המקום הרבה זמן
תמיד מחפשת את ההרפתקאה הבאה.
אבל לפעמים בא לי להשאר במקום מסויים יותר מהקצת זמן הזה, בא לי להניח את הראש.
בא לי להשאר להיות שייכת למקום אחד-אבל פוחדת להיות מוגבלת
אני חושבת שראיתי מקומות מעניינים, חוויתי דברים מטורפים, הכרתי אנשים מיוחדים
אבל עדיין, לא מרגישה מקום לעצור בו ולהגיד שבא לי לעגון בו.
האם קיים המקום הזה?
מקום הזה שאפשר להניח את הרוש ולנוח.
לפליג לארץ רחוקה ולדעת שיש לי לאן לחזור-שיש מישהו שמחכה לי עם זרועות פתוחות?
לדעת שיש מישהו שמחכה לי שאני אספר לו מה ראיתי, מה חוויתי?
או אפילו מישהו שירצה להצטרף למסע הזה, שאוכל לשים עליו את הראש ולהרגיש שייכת?
מישהו שפשוט אוכל להניח את הראש ולדעת שהוא השקט שלי?
מישהו שפשוט ישלח לי שקט....
