|
|
|
מנסה לנשום...
אין אוויר.
ואקום מסביב.
הריאות לא מצליחות לשאוב.
לחץ עוטף כמו ניילון שמתהדק.
רק סכין חדה יכולה לפתוח פתח.
לתת לדם לפרוץ החוצה.
שיתרוקן שיתרוקן שיתרוקן.
אולי אז יהיה לי שקט בראש.
שקט בלב.
שקט בגוף.
אז הגעתי גם אני לשלב הרשימות:
(מבוסס על ציטוטים שנאמרו לי)
1. אני לא פחדנית (ואוהו כמה שניסו לשכנע אותי בכך!)
2. אני לא פקה פקה קשקשנית.
3. אני לא רעה.
4. אני לא פוגעת בך.
5. אני לא עושה טעות.
6. אני לא מפסידה.
7. אני לא משחקת את הקשה להשגה.
8. אני לא ממורמרת.
9. אני לא מאכזבת אותך.
10. אני לא פראיירית.
11. אני כן- לא מעוניינת!!!
אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך
אני אוהבת אותך
פה אני כלבונת.
שם אני אני ביץ'.
פה אני נובחת.
שם אני נושכת.
אתה תהפוך לשאריות של גרגירי אבק כשאסיים איתך.
פעם עשיתי סקס על מעקה צר של גג בדירה בקומה חמישית.
התחושה שמפרפרת בלב ובבטן התחתונה, שבכל תזוזה לא נכונה, אני מתרסקת 5 קומות למטה...
אה... ואם השכנים רק היו מסתכלים למעלה, הם גם היו יכולים לראות...
*משהו שהיה לי לפני 20 שנים בערך... וסופסוף יש לי איפה לספר על זה!!!
תפסיק לרחם עליי!
תסמן אותי כברררר...
אתה מחבק אותי מאחור ומסתכלים זה לזו בעיניים, דרך המראה ממולנו.
אתה רואה את זה? שאלתי, אתה מרגיש את זה?
כן, ענית לי. וממשיכים במבטים לכודים, לא מסוגלים להתנתק, מחוייכים.
אתה מבין כמה שאתה טיפש?
לא נכה רגשית. זה לא נכון. אתה לחלוטין לא כזה. זה סתם נאמר כדי לפגוע בחזרה.
אני יודע, השבת. כעסת, נעלבת, אני מבין אותך.
עדיין אחוזים זה בזו בחיבוק, במבטי העיניים.
אבל טיפש, אם תוותר על זה שוב.
וגם את זה אתה יודע.
אל תעזוב אותי... חשבתי לעצמי...
לא בא לי ללכת מפה, אמרת פתאום, כמו קראת את מחשבתי, טוב לי איתך.
יש לי שני כלבלבים טיפשים.
האחד פרוותי וחמוד, אמיתי כזה עם זנב.
מטופל ומטופח אצל וטרינר והכל.
הולך על ארבע...
השני...
חמור גדול... אבל...
מוריד אותי על ארבע...
אני כזו חלשת אופי...
הצליח להגמיר אותי שוב...
שוב פוגשת אותך...
ובמשך 3 שעות
מצליחה להתעלם ממך, אך לא מהמבטים שלך.
מצליחה לברוח ממך, אך לא להיעלם לך.
מצליחה לא לדבר איתך, אך אתה עדיין קורא בי את התשוקה.
מצליחה להתחמק, עד שאתה תופס את ידי בכוח.
ומושך אותי אליך, קרוב קרוב וצמוד צמוד.
למה??? בשביל מה???
ולמה אני צריכה לשמוע מחברותיי שאתה מספר להן כמה שאתה אוהב אותי???
ולמה אתה נוגע בי?
ולמה אתה מנשק אותי?
ולמה אתה שואל אם אני עוד אוהבת אותך???
ולמה אתה מצליח להגמיר אותי???
ולמה אני בוכה ממך כשאתה בתוכי???
ולמה אתה ממשיך עוד להכאיב לי???
ולמה אתה עוד כל כך כזה, הכי שלי, ואני הכי שלך...
