"אסתי" קראה אמא מהמטבח, "סיימת עם ההזמנות? אנחנו צריכות לצאת, תיכף סוגרים את החנויות ברחוב רבי עקיבא" אסתי ממוללת בין אצבעותיה הדקיקות את העט המהודרת מביטה בפעם המאה לפחות היום בהזמנה שפרוסה מולה, אותיות הזהב מרצדות מול עיניה: החתן המופלג בן ציון עב"ג (עם בת גילו) הכלה המהוללה אסתר.. בתחתית ההזמנה התנוססו שמותיהם של אביה הרב שמואל וינשטוק ורעייתו לצד שמו של אביו של בנצי החתן הרב פנחס פרידמן ורעייתו. ללא ספק מדובר בשידוך השנה, בנו של ראש הישיבה המפורסם ואחד מהמקורבים לגדול הדור עם בתו של הנגיד העשיר אשר ידוע כנדיב גדול.. העיר בני ברק כולה דיברה על השידוך המוצלח. על בנצי שמעה אסתי לראשונה מאביה, היה זה באחד הערבים ששבה לביתה מחברה לאחר שלמדו יחד למבחן במגמת ההוראה בה היו השתיים. "אסתי מתוקה, אני ואבא צריכים לדבר איתך" אמרה לה אמא כשנכנסה הביתה בארשת שלא הכירה קודם לכן... אסתי ניסתה לנחש במה העניין אך לא הצליחה... גם כשניסתה ללחוץ על אמה שתספר לה היא נענתה שיש להמתין שאבא יחזור מהבורסה ורק אז היא תשמע.. ואכן כשאביה חזר הם ישבו שלושתם בסלון הבית המפואר, שאר הילדים כבר ישנו בחדריהם ורק אז אביה פתח ואמר: "אסתי יקרה, את יודעת שלאחרונה התחלנו לשמוע עבורך שידוכים" המילה "שידוכים" העבירה בה צמרמורת, מה לחוץ כל כך שאלה את עצמה... היא רק בת 18 עדיין לא סיימה את לימודי ההוראה ואף אחת מחברותיה עדיין לא התארסה אפילו... אבל אבא המשיך, "בימים האחרונים קיבלנו הצעה מאוד מיוחדת, בחור חשוב מאוד, למדן, ירא שמיים, כזה ששקוע בלימוד, ובעזרת השם ילמד כל חייו". "שמענו עליו דברים מאוד טובים, שהוא מאוד חמוד" הוסיפה אמא... (התואר חמוד בא לציין את זה שהוא נאה כמובן..) אבא המשיך לדבר בהתלהבות "אביו של הבחור הוא הראש ישיבה של "תפארת דוד" משפחה מאוד חשובה, עשו שידוכים מאוד יפים, ביררתי על הבחור ואני חושב שזו מציאה ממש... קבעתי לכם פגישה למחר בערב איפה תרצי להפגש?!" הטיל אבא את הפצצה... כבר בשלב הזה הבינה אסתי שהכדור לא בידיים שלה... אבא שלה נעול על השידוך הזה, להשתדך עם הרב פנחס פרידמן זה כבוד גדול, מה גם שהחתן הוא אחד השפיצים בישיבה של אביו, אסתי שיחקה בשידוך תפקיד משני אמנם היא מגיעה מבית ליטאי כזה שיוצאים לפגישות והרבה פעמים השידוך יורד אבל אבא שלה אדם קשה וכשזה מגיע לכבוד הוא אבן. למעשה גם אמא שלה לא בדיוק הייתה הכתובת לכל החששות של אסתי.. מאז ומעולם היא עושה רצון בעלה מגדלת את הילדים בביתם המטופח, כסף לא חסר כאמור ולבעלה ששולט בבית ביד רמה חשוב תמיד הניראות כלפי חוץ.. שהילדים יהיו תמיד הכי מוצלחים בלימודים, שיהיו לבושים טוב (וצנוע כמובן) היה ברור לה לאסתי שבהגיעה לפרקה יבחר לה אביה חתן כזה שירומם בעיקר את עצמו... הפגישות התקדמו במהירות בנצי התגלה כבחור צנום וביישן שאכן כל שאיפתו היא לגדול בתורה ולהמשיך את מסורת אביו. בפגישות הוא היה מספר לה חידושי תורה ממה שלמד בישיבה ואסתי שכבר הבינה שתאכזב את אביה ואמה עד מאוד אם תסביר להם שהיא רוצה חתן שיודע לעשות עוד דברים חוץ מללמוד תורה נכנעה לגורל שנכפה עליה והשתדלה לתת לבנצי את התחושה שהיא נהנית מדברי התורה שלו... לא עבר שבוע וחצי מאותה שיחה בסלון הבית ואל אותו סלון הוזמנו ראש הישיבה אבי החתן הרב פנחס פרידמן וכל משפחתו לטקס הווארט (סגירת השידוך). אסתי לא שוכחת את אותם רגעים לפני שהם הגיעו היא בחדרה לבדה, על המיטה מונח הבגד שזה עתה הגיע ממעצבת השמלות הנודעת 5000 ש"ח שילמה אמא על השמלה אבל מה לא עושים בכדי להרשים את כל המי ומי שהוזמנו לווארט היום... אסתי עומדת ברגליים יחפות מול המראה הגדולה שבדלת הארון פושטת את החלוק שאיתו יצאה מהאמבטיה, היא מביטה בגופה ומבינה שהיום יקבעו תאריך ליום בו בנצי יחשף לגוף הזה. היא מעולם לא שיתפה את אף אחת ובטח שלא אף אחד בדברים האסורים עליהם היא חולמת... הדמות שנשקפת במראה מחמיאה במיוחד היא מורידה את התחתונים והחזייה ונעצרת להביט מקרוב בעצמה 1.60 רזה שיער בלונדיני ועיניים ירוקות פנים מתוקות ושפתיים בשרניות ציצי בצורת אגס שעומד יפה גם ללא חזייה למרות גודלו הלא קטן כל כך, טוסיק שובב וחצוף וכוס ורוד שפלומת שיער דקה מכסה אותו, צבע עורה היה שזוף מעט ונעים למגע, היא העבירה את ידה על גופה מרגישה ברעד קל כשהיא מדחיקה את המחשבה על משמעות המילה חתונה.. גבר שכעת זר לה ישכב איתה... היא משכנעת את עצמה שעד החתונה היא תאהב אותו ותרצה שזה יקרה אבל מחשבות טורדניות לא נותנות לה מנוחה... "אסתי תיכף האורחים מגיעים תזדרזי" צועקת אמה מאחורי הדלת, אסתי מתלבשת מתאפרת קלות ויוצאת אל המטבח שם מרוכזות כבר אמא ושתי הסבתות שלה... איזו יפה שאת היא מקבלת מחמאות מכולן, הן לא טועות היא באמת יפה זה לא סוד אמנם בחברה שבה היא גדלה מנסים להסתיר יופי אבל במקרה שלה לא תמיד זה מצליח... העיניים שלה הפילו את מי שהביט בהם החיוך המתוק, גומות החן, כמעט בכל פעם שיצאה מביתה לא יכלה שלא להבחין בכל אותם מבטים רעבים של בנים שבהו בה.. כשהייתה ילדה עוד חשבה שמתסתכלים עליה כי היא חמודה אבל מאוחר יותר הבינה שאילו בדיוק המבטים שמיוחסים לעוון החמור שבנות ישראל עלולות להכשיל בו את הבנים... בדרך כלל היא הייתה בודקת שאורך החצאית שלה מספיק צנוע שפתח הצוואר שלה סגור כראוי מעולם לא יצאה בסתם יום של חול בשיער פתוח אלא בקוקו רק באירועים הרשתה לה אמה לעשות תסרוקת... אבל לפעמים היו מתגנבים למוחה מחשבות אסורות כאילו שעשו לה גלים נעימים בכל הגוף במיוחד שם למטה.. היא הייתה מפנטזת על אותם נערים שעבדו במכולת של חיים מתחת הבית, אלו שבבית שלה כינו אותם "שבאבניקים" העלובים שניזרקו מהישיבות.. משום מה היא מעולם לא ראתה בהם עלובים כל כך, הם היו נראים לה הרבה יותר מאותם בחורי ישיבות צדיקים שלבושים כל היום שחור לבן ומתלעמים מקיומה... לכן בכל הזדמנות לצאת לקניות במכולת היא הייתה זאת שלוקחת את העול הזה על עצמה.. מתעכבת בין המדפים העמוסים מגניבה מבט לסדרנים שעבדו אצל חיים בעל המכולת היו שם שלושה לפחות חתיכים שריריים לבושים בג'ינס וטישרט עם תספורת כזו שאבא שלה היה אומר תמיד שהיא של "פושטקים" היא הבחינה במבטים שהם החזירו לעברה ואפילו חייכה בבישנות כשעינהם היו נפגשות... עד גיל 17 היא לא ממש ידעה כיצד זוג מממש את אהבתו הן עיתונים אינטרנט ואפילו רדיו לא נכנסו לבית הוריה, אמנם לאבא היה סמארטפון אבל הוא היה מסונן ונועד לעסקים שלו ובכלל הילדים לא הורשו להתקרב אליו, בין החברות הס מלהזכיר עניינים של קדושה אבל אז בעיצומם של לימודי ההוראה היא נזקקה מספר פעמים לגישה לרשת האינטרנט על מנת לקרוא מאמרים לצורך הגשת עבודה. הוריה התייעצו עם רב שפסק שיכניסו הביתה אינטרנט מסונן רק לאותה התקופה ומיד אחר כך יוציאו אותו... אסתי קיבלה מהוריה מחשב חדש עם חיבור של סטיק לרשת האינטרנט כזו שאמורה להיות מסוננת ברמה הכי גבוהה... עד מהרה למדה אסתי את כמה טריקים והסירה את החסימה בתחילה סתם בשביל הסקרנות אם היא ניתנת להסרה אבל משהוסרה הייתה אסתי שוכבת בלילה בחדרה עם השמיכה הגדולה מכסה את המחשב הנייד וגולשת לאותם אתרי זימה ותועבה... בהתחלה היא נגעלה לראות את הפריצות הנוראית אברי מין מציצות וזיונים אבל לאט לאט למדה להנות ממה שהיא רואה תוך שהיא שולחת ידיים לכוס הרטוב ומענגת אותו... מעולם לא סיפרה לאיש על אותם לילות בהם חוותה עונג כה רב לילות בהם הייתה פושטת את הפיג'מה וישנה עירומה בחדרה הנעול מדמיינת את אותם נערים שבאבניקים מהמכולת של חיים נמצאים איתה בחדר עושים בה את זממם... כן, יותר מכל היא אהבה לדמיין את זה בכוח וכפייה להרגיש בובה יפה שעושים בה מה שרוצים... כמה התאכזבה כאשר בסיום הפרוייקט אביה לקח לה את האינטרנט... איך ניסתה לדחות את הקץ בטענה שיש לו עוד כמה דברים לסגור אבל לבסוף חודש אחרי אותו מבחן נאלצה לוותר על אותו סטיק אהוב... את הלילות שלאחר מכן היא העבירה בגעגוע למה שראתה קודם לכן ובמקום לצפות בסרט על שפחה שנאנסת באורגיה ולדמיין שזאת היא השפחה המאושרת היא חיפשה בחדר משהו שיעזור לה לדמיין את אותם איברי מין גדולים וככה היא מצאה את עצמה לעיתים מתפשטת בחדרה וכשבידה מברשת שיער היא מכניסה אותה לפיה מלקקת ויונקת ואז מעבירה על שפתי הכוס והציצי... אפילו פעם אחת כשהייתה לבד בבית וידעה שיש לה כמה שעות פנויות פתחה חריץ בחלון החדר של אחיה אלי משם ראו את מחסן המכולת והמתינה לראות את אותם הנערים יוצאים לפרוק איזה משטח, וכשזה קרה היא התפשטה לגמרי ושפשפה באצבעותיה את הדגדגן שלה ובידה השניה שיחקה בפטמות תוך שעיניה לא זזות מאותו חתיך והיא ממלמלת "תזיין אותי" לרגע היה נדמה לה שהוא מביט בה אבל זה רק חריץ קטן והיא מסתתרת מאחורי חלון הזכוכית הכהה.... לו רק היה לה את האומץ להכניס אותו הביתה לכמה דקות...
"ובשאלת פיה ואמרה.." נשמע קולו הצרוד של רב השכונה שישב בשולחן המזרח העמוס בנכבדים והמתין לתשובה הרטורית... תגידי "הן" הסבירה לה אמה... מאוחר יותר הצלחת נשברה, שרו, דיברו בשבח החתן, הם יצאו לטיול קצר סביב הבית, הוא אמר לה עוד איזה דבר תורה אבל בלב שלה היו חששות כבדים, היא יודעת כמה תורה זה חשוב כמובן, שהשאיפה שלה זה להקים בית של תורה ולגדל תלמידי חכמים אבל בשלב זה של החיים היא רוצה להנות מעוד דברים... הוא לא נראה לה זה שיממש את חלומותיה... תקופת האירוסין עוברת עליה ברגשות מעורבים הם נפגשים אחת לשלושה שבועות מדברים בטלפון פעם בשבוע ועוד שיחה קצרה בערב שבת היא הייתה בשבת פעמיים בבית הוריו הוא היה אצלם פעמיים כשהם ישנים בבתים נפרדים כמובן, היא מרגישה שהיא מכירה אותו יותר טוב אבל זה לא תורם לחששות שלה.. להפך, הוא מתברר כבחור רציני שמקפיד על קלה כבחמורה ברור לה שאת "המצווה" הם יקיימו על פי כל הכללים: בחושך, מתחת לשמיכה, בתנוחה מאוד מסויימת.. שום דבר ממה שהיא מפנטזת עליו תשוקה, כוחנות, בטבע... באותו יום כשיצאו היא ואמא לרחוב הקניות המרכזי של בני ברק רחוב רבי עקיבא נכנסו גם לחנות ללבני נשים.. כזו ששום דבר בחלון הראווה או שמה לא מעיד על מהותה... אמא ביקשה מהמוכרת "סט לליל כלולות" משהו מכבד היא מוסיפה המוכרת מוציאה כמה סטים בעיניה של אסתי הם ממש מגוכחים... מה רע בקולר עור וגרביון תחרה היא שואלת את עצמה כשנזכרת באחד מאותם סרטונים בהם היא דמיינה את עצמה נדפקת בכוח במחסן של המכולת על ידי כמה נערים חסונים... אסתי נדרשת לבחור היא נוטה לבחור בסט תחרה שקוף כמעט לגמרי אבל אמא טוענת שזה לא מספיק מכובד ומחליטה בשבילה על סט צנוע יותר... יומיים לפני החתונה אסתי במרוץ נגד הזמן הדירה כמעט מוכנה בארונות מסודרים הבגדים שלה ושל בנצי שמלת הכלה כמעט מוכנה ואסתי יוצאת בפעם האחרונה לתופרת לפינישים אחרונים. היא ואמא ממתינים למונית שתיקח אותן לקצה השני העיר, חם בחוץ כמו שרק בבני ברק יכול להיות חם ואסתי מציעה לאמא שהיא תקנה בקבוק מים קרים.. "רק תזדרזי מתוקה שהמונית לא תמתין לנו".. היא נכנסת למכולת כנראה בפעם האחרונה בתור רווקה, בתולה, הלב שלה מושך אותה להביט בהם, באותם שבאבניקים חתיכים היא לא תרשה לעצמה לעשות את זה אחרי החתונה היא תהיה שייכת אך ורק לבנצי.. זה ברור לה.. היא מחפשת בין המדפים את האהבה שלה ולא מוצאת.. מאריכה את הדרך למקרר השתייה, לבסוף התייאשה ניגשה לקופה לשלם על בקבוק המים מצפה לפגוש את חיים בעל המכולת המבוגר יושב שם, אבל בקופה יושב קובי כן היא אפילו יודעת את שמו מפעם אחת ששמעה את חיים נותן לו הוראה כלשהי... זה אותו קובי שהציצה בו מהחריץ בחלון וחשבה שהוא לא רואה אותה מאוננת כמו כלבה דרך החלון הכהה, הם לבד בחנות. הלב שלה מחסיר פעימה כשהיא מבחינה בו... הוא מביט בה בתוך עיניה היפות ולא מוריד אותן, טוב אולי קצת לציצי המושלם שלה... היא מביטה גם בעיני הנץ שלו בחיוך הכובש בשריריו הבולטים... יש רגע של שקט בקבוק המים נותק מיותם על המסוע.. הוא שובר את הקרח ואומר לה: "אז מה?! זה נכון שאת מתחתנת?" "מאיפה אתה יודע?" היא עושה את עצמה מופתעת מתעלמת מהעובדה שכל העיר מדברת על החתונה הזו..."שמענו שמענו" הוא פוטר... "מקווה שתיהני איתו" הוא מוסיף... אסתי מבליעה אנחה... צפירות המונית קוטעים את רגעי הקסם שלהם "אני ממהרת" היא לוחשת... קובי מעביר את בקבוק המים בקופה, אסתי מוסרת לו שטר של 20 שקלים וקובי בוחר לקחת אותו ישירות מידיה תוך שהוא נוגע בה ברכות... זו הפעם הראשונה שגבר זר נוגע בה ועוד הוא... היא כביכול מתעלמת ממה שקרה קובי מחזיר לה את העודף שוב נוגע בה הפעם מתעכב שתבין שזה מכווון.. היא לא מתנגדת רק נהנית מהשניות הבודדות האלו... שוב צפירה היא באה לצאת אבל קובי עוצר אותה הוא רושם משהו על הקבלה ואומר לה אם משעמם לך איתו את לא צריכה לאונן בחלון פשוט תבואי... אסתי יותאת בריצה מן המכולת היא סמוקה מתנשמת בכבדות הסוד שלה התגלה... ביד שלה היא אוחזת את מספר הטלפון של קובי... "למה כל כך הרבה זמן" שואלת אמא... אסתי מתחמקת בטענה שהיה תור אבל היא לא נראית טיבעית היא נעה באי נוחות במושב המונית ולא מוצאת מקום לקבלה שתחובה בכף ידה... המחשבה על כך שקובי ראה אותה באותו יום מחרפנת אותה... בטח סיפר לכל חבריו.. הבית החדש שלה נמצא כמה בניינים מבית הוריה אך טבעי שתמשיך לערוך קניות במכולת של חיים, אביה כבר הורה לה להמשיך לרשום במכולת על שמו... היא לא יודעת את נפשה. רק כשנכנסה לתא ההלבשה בבית התופרת והורידה את בגדיה הרשתה לעצמה לפתוח את הפתק שמסר לה קובי... התוכן שלו הפתיעה אותה זה לא היה מה שחשבה. הוא כלל לא רשם את מספר הטלפון שלו שם... על הפתק נרשמו המילים הבאות: "אני יהפוך אותך לזונה שלי" עם ציור של סמיילי.... למרות שאמה והתופרת היו מעבר לדלת הדקה אסתי מכניסה את ידה לתוך התחתון ונוגעת בעצמה.. היא מדמיינת איך זה קורה שוכחת מהחתונה הקרובה וממשננת בתוך הראש את המילים הכתובות בפתק "הוא יהפוך אותי לזונה שלו" הלוואי היא לוחשת וגומרת....
