אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

something else

??
לפני 6 ימים. רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 23:53

זה לקח מלא אומץ.

 

נמנעתי מזה שנים, אבל עשיתי את זה, ממש עכשיו.

 

תאחלו לי הצלחה, אני זקוק לה.

לפני שבועיים. רביעי, 4 בספטמבר 2019, בשעה 00:02

ולא רגוע.

 

לא יכול לעשות שום דבר מועיל עם עצמי, יושב ומחכה.

 

בעיקר דואג לך, איך את? איך את מרגישה? את סובלת? את בוכה?

 

צריך להמתין, פוסע ברחבי הדירה כמו חיה שנעולה בכלוב.

 

כבר לא משנה לי התוצאה, לכאן או לכאן, העיקר שאדע שאת בטוב ושאת שלמה עם עצמך.

 

מהמקום הכי גבוה למקום הכי נמוך בשניות, מדהים אותי שמשהו מצליח להשפיע עליי ככה.

 

 

לפני חודש. שישי, 9 באוגוסט 2019, בשעה 22:22

אני לא יודע, כל חלק בגוף שלי מקווה שלא.

 

כתבתי כאן הרבה על זה, חלקכם ממש ליוויתם אותי בתהליך, בפועל כתבתי פה רק בשבילה.

 

אז מה היה לי פה בעצם, שלוש שבועות של אופוריה מוחלטת, הכל מועצם, שכחתי כמה טובים יכולים להיות הדברים.

 

אף פעם לא התאהבתי כל כך מהר, בפעם הראשונה בחיי לא הייתה בי טיפת ציניות, בלי שום מגננות, ערום וחשוף, גאה ושמח.

 

אמנם לא פשוט עכשיו, בכלל לא, אני עדיין שמח.

 

אני עדיין שמח כי חוויתי מה שבודדים זוכים לחוות.

 

לא יודע מה צופה העתיד ומה יהיה בינינו.

 

לא משנה כמה מאתגרת התקופה הקרובה תהיה, אני עדיין אהיה פה מחוייך, שמח בחלקי.

 

אוהב המון.

 

 

 

לפני חודש. רביעי, 31 ביולי 2019, בשעה 19:33

במרפסת הספציפית ההיא.

 

ישבתי שם עשרות פעמים, עשרות אנשים שונים, עשרות כוסות יין ועשרות פייסלים.

 

אני מכיר את המרפסת הזאת, היא הייתה טובה אליי לאורך השנים.

 

הייתי בטוח שמיציתי את המרפסת הזאת ואת הקסם שהיה לה להציע, עד שאת באת ושינית את הכל.

 

כשיצאתי איתך למרפסת, הזמן עצר, המנות התקררו, אנשים בהו.

 

לי לא היה אכפת, אפילו לא לשניה, רק אני ואת, זה מה שחשוב, שהזמן ירוץ, לי זה לא משנה.

 

יושב מהופנט מהעיניים שלך ומאושר.

 

החזרת את הקסם אפילו למרפסת הקטנה הזו.

 

להכל יש משמעות, ואני מגלה אותה מחדש.

 

תודה לך.

 

נשיקות.

 

 

 

 

לפני חודש. ראשון, 28 ביולי 2019, בשעה 15:34

בכלל רציתי לדבר על מינונים.

 

לא יותר מדי ולא קצת מדי, במידה הנכונה.

 

משחק נכון של קור וחום.

 

אני מבין את החשיבות הזאת, ככה העברתי את החיים שלי, בדיוק ככה.

 

פה למדתי על בדסמ, מיניות, תשוקה אבל בעיקר על מינונים.

 

ואיך הם גורמים לכם/לנו להתכווץ בציפייה שמתוקה יותר מהמציאות.

...

 

אסור לי לשלוח הודעות לבנתיים.

 

תמיד חיפשתי את האתגר, הערכתי אותו, התבוססתי בו רק כדי לצאת מנצח, מנצח מובהק!

 

איך מניעה של שליחת הודעות מכווצת אותי ככה, זה אתגר לא פשוט, אבל חיוני וטוב לכולם.

 

גרמת לי לרסק את כל התבניות השקריות שבניתי, לא עוד חום וקור, לא עוד מניעה.

 

בפעם הראשונה המציאות יותר מתוקה מהציפייה, פשוט כך.

 

...

 

כתיבה מבולגנת ולא הכי ברורה, אני יודע.

 

מתנצל.

 

היא משקפת אותי, ואת סדר החשיבה שלי.

...

 

שמח בחלקי כמו תמיד.

 

נשיקות!

לפני חודש. ראשון, 21 ביולי 2019, בשעה 20:38

מה הסיכוי שזה יקרה לי?

 

איך נפלת עליי ככה, איך זכיתי בכל הטוב הזה.

 

סך הכל שלחתי הודעה בצ'אט, חסרת משמעות, רק רציתי להיכנס לשיחה בשביל לא ללמוד.

 

"טיפים לתקופת מבחנים? אני לא מצליח לצאת מהכלוב".

 

שיחה נוספת נפתחה, צחקתי בטח עוד איזו הצעה מנשלט, ולא לא באלי שתבואו למצוץ לי.

 

שם את חיכית לי, "אני כל כך מזדהה איתך", רשמת.

 

חיבור מידי, כאילו מכירים שנים, סינכרון מושלם.

 

שעה הפכה לשעתיים, שעתיים הפכו לשש, לא יכולנו להפסיק לדבר.

 

נדמה שעם כל שעה המתח בינינו רק הלך וגבר.

 

בחוכמתך נמנעת מלשלוח תמונה שלך, פירגנתי לך, "לכי תדעי על מי תפלי פה בכלוב", תכננתי לזכות באמון שלך לאט לאט, כמה זמן שיידרש, לזמן אין משמעות רק למטרה.

 

שלושה ימים עברו, כבר מעל 20 שעות שיחה בהאנגאאוט, מי היה מאמין שאני יכול לדבר כל כך הרבה.

 

מצב הזוי, ראית אותי ערום, את יודעת מי אני, חיבור של פעם בחיים, ועוד לא ראיתי אותך ולא ידעתי מה שמך, mind blown. 

 

כשהתחלנו להשלים את הפרטים, לאט לאט, הסתבר שאנחנו גרים במרחק של פחות ממאה מטר אחד מהשניה, שוב מה הסיכוי שדבר כזה יקרה.

 

מרוב מתח המגננות ירדו, ניפגש! ככה הוחלט, זה רק הגיוני.

 

יושב בפינה ההיא שאני כל כך מכיר ומחכה לך, נדמה שאני עומד להתעלף, הלב דופק בחוזקה הכל נופל לי מהידיים, ראבק תתאפס על עצמך יא ליצן! מה אתה מתרגש ככה.

 

אבל ידעתי עמוק בפנים שההתרגשות מוצדקת, מה שקורה פה הוא יוצא דופן.

 

"איפה אתה?", "פה איפה שקבענו" אני קם להשקיף על האיזור.

 

אני רואה פרצוף מחוייך ומבוייש מתקרב אליי, נדמה לי שהלב עצר ומתתי לשניה, בחיי.

 

עוד לא הספקתי לבחון אותך, מצאתי את עצמי מחבק אותך הכי חזק שחיבקתי אי פעם, אושר.

 

מנשק את כל הפנים שלך, מרגיש את החום הנפלא שלך, מסניף את הריח שגורם לברכיים שלי להיות אפילו יותר שבריריות מבדרך כלל.

 

רגע, איך היא נראית? תפסתי את הפנים שלך, לא האמנתי שאת יכולה להיות כל כך יפה, נדמה שלרגע העולם עצר, העיניים שלי בשלך ושלך בשלי, אושר אמיתי, אני שלם.

 

בהמשך הערב כמעט ולא יכולנו לשלוט בעצמנו, הידיים יצאו לחקור והעיניים נקשרו אלו באלו.

 

אה רגע, לא אמרתי שאנחנו לא יכולים לממש את הרגש?

 

כן... זה הסיפור פה בעצם, הרי מי רוצה לשמוע על סיפור אהבה נוסח הכלוב.

 

מי יודע איך העלילה תתגלגל, לכאן או לכאן, אין לי מושג.

 

הרווחתי חברת נפש, אמיתית, אהבת חינם עזה.

 

מאושר בחלקי.

 

עד הפעם הבאה, נשיקות מ.ל.

 

 

 

 

לפני חודשיים. ראשון, 30 ביוני 2019, בשעה 16:21

אני נהנה מעירום,

 

עירום שהוא מיני, הדופק עולה ל200 וההתרגשות, אין לה גבול.

 

במיוחד במקומות בהם עירום הוא טאבו ובלתי מקובל - תמונה מהמשרד (כמובן שאני לא חושף את עצמי בפני אנשים שאינם מעוניינים בכך או ללא הסכמתם).

 

...

 

בברכה,

אני

לפני חודשיים. שני, 24 ביוני 2019, בשעה 20:37

אני תמיד החתיך.

 

אני תמיד המוצלח.

 

מהצד אני סיפור הצלחה, אלפא.

 

למה אני לא מוצא את עצמי? אני הבחור האבוד שמגיע לבד למסיבות, רוצה להיות נוכח ורוצה להיעלם.

 

יש בי תשוקה לאנשים, לגילויים חדשים וחקירת גבולות, ועם זאת אני בשוליים.

 

אבל אני לא ותרן,

נתראה.