ברוך הבא לממלכה שלי

בוקר של פתיחת קורס..

הצלמים ממש תכף יתחילו להגיע,

התלמידות מעט אחריהם,

יום פתיחה של קורס מביא איתו התרגשות,

המון ציפייה לבאות מהתלמידות,

המון לחץ להצליח,

אני מוצאת המון דמיון בין הנשלטים שלי לתלמידות שלי,

הכבוד, היראה, הרצון לרצות, הרצון להוכיח את עצמך ולקבל מילה טובה,

ההתרגשות וההוקרה כשזה סוף סוף קורה,

כמאסטרית אני מאוד נוקשה טוב.. לא רק כמאסטרית 😅

אבל יש לי כללים ברורים, לטובתך לא כדאי שתחרגי מהם,

אני רואה ה-כ-ל כן, בדיוק.. גם את מה שאת חושבת שפיספסתי,

לא, אצלי את לא תעגלי פינות, ולא את לא תישארי באיזור הנוחות שלך, להיפך אני אדחוק אותך לקצה פעם אחר פעם אחר פעם, ואת? 

את תנסי שוב, ושוב, ושוב ואת לא תוותרי עד שתקבלי את האישור לכך, כן.. זה יקרה רק לאחר שתגיעי בדיוק לנקודה אותה רציתי..

רחמים? משפטים כמו ״תרחמי עליי זה כמעט מושלם״ לא עובדים אצלי, 

״מה תראי איזה יפה זה יצא איזה התקדמות״ אל.. אל תחמיאי לעצמך בשמי, ואל תנסי לשכנע את עצמך במה שלא אמרתי!

אני לא אניח לך עד שאקבל את התוצאה שאותה רציתי לקבל,

ואת? תעבדי קשה עד שתגיעי לשם,

ולבסוף? כולן מגיעות..

אני לא קלה לא כמאסטרית, בוודאי שלא כמלכה

אני רואה ויודעת הכל..

גם מה שאתם חושבים שאתם ממש מתאמצים להסתיר!