ברוך הבא לממלכה שלי

עם אמא שלי

שכבר למעלה משבוע טורחת להתקשר יום יום לבדוק מה איתי..

״***** הכל בסדר איתך?

הכל בסדר עם ****?

את אף פעם לא משתפת מה קורה איתך ואת נראת לא טוב רזית מידיי זה נראה חולני״

״אמא את זוכרת שאני חולה בערך כבר 3 חודשים כל פעם משהו אחר כן?

זה לא נראה חולני אני באמת חולה ולא מרגישה טוב איך את מצפה שאראה?!״

״זה רק זה?

הכל בינכם בסדר?

משהו אחר קורה?״

״הכל בסדר, פשוט תקופה ואני לא בשיא שלי כרגע..״

היא דואגת אני יודעת..

בעיקר אחרי שהיא ראתה אותי בשבוע שעבר חוטפת התקף חרדה לא סימפטי במיוחד אבל לגמריי הגיוני,

וכן יש לי נטייה כזאת שלא לשתף בכלום רק בדיעבד אבל זאת אני,

לא מחפשת אישורים או התייעצויות בוודאי שלא עם אמא שלי שתמיד חושבת הפוך ממני..

תמיד הייתי כזאת וזה לא באמת חדש לאף אחד,

אבל באמת שהכל בסדר מלבד לעובדה שאני פשוט לא מרגישה טוב כי כל מחלות החורף החליטו להידבק בי השנה,

אז אחרי השיחה המהוללת שהייתי אגב דיי בטוחה שהיא הבינה

היא הרימה טלפון לחברה שלי לשאול אותה האם אני נראת לה בסדר

אמא את ממש בשיא שלך!

כאילו אם באמת היה קורה משהו מעבר ולא שיתפתי אותך אשתף אותה?

טוב נו היא לא באמת מכירה אותי, לא באמת..

אבא שלי לעומת זאת קורא אותי נהדר.