פתחתי את הטיקטוק היום והדבר הראשון שראיתי היה תמונה שלך..
כצפוי העברתי אותה מהר הרי אני לא באמת מסתכלת על תמונות שלך..
יש לנו סרטונים יחד ממש שבוע לפני שהכל התחרבן סרטונים שלא צפיתי בהם כי אני לא באמת מסוגלת
אף פעם לא הייתי אישה של שני פרצופים
אני אני לטוב ולרע ואני תמיד אגיד מה שיש לי
ואיתך..אני מרגישה כל כך שקרנית, צבועה ומזוייפת בעיקר מזוייפת
כי אני מזייפת הכל אתה מבין?
אני אומרת לך אתה נראה טוב בזמן שאני חושבת שאתה נראה רע,
אני אומרת לך שאתה הגיבור של כולנו בזמן שאתה אפילו לא הצל של מה שהיית,
אני אומרת לך שאני אוהבת אותך ומתגעגעת לזה אני בהחלט מתכוונת רק שאני מתגעגעת ואוהבת אותך לא את הדבר הזה שהפכת להיות,
כולם מסביב טוענים שזה אתה אבל.. הלוואי וזה באמת היית אתה..
אתה מבין כשזה קרה כעסתי כל כך כעסתי עליך על המשפחה על החיים ועל מה לא בעצם פשוט כעסתי
חשבתי שזה ישתחרר עם הזמן שהכעס ירגע שהוא יעלם
וכן אמנם יש דברים עליהם אני כבר לא כועסת אבל הכעס שלי כלפיך?
לא חושבת שהוא יעלם איי פעם אתה מבין..
אני כועסת עליך
כועסת שהיית כל כך חסר אחריות
שתמיד חשבת שאתה חכם יותר מכולם ומבין יותר מכולם בזמן שבפועל היית מטומטם!
כועסת על זה שהאמנתי בך כל כך פאקינג האמנתי בך
כועסת על זה שהרגלת אותי לנוכחות שלך בחיים שלי ואז בבום נעלמת
כועסת על זה שאתה לא שם כשאני צריכה אותך
שאתה לא שם לריב איתי על שטויות ולקרוא לי מתנשאת
כועסת שאתה לא מכיר את הילד שלי זה שכל כך חיכית לו
כועסת על כל הלילות שחלקנו יחד שכבר לא קיימים יותר
כועסת בעיקר כי האמנתי בך
פשוט האמנתי בך ואיכזבת אותי
כועסת על זה שאף אחד לא באמת מבין ועל זה שאני לא באמת טורחת להסביר כי למה בעצם?
אני פשוט כועסת וזה כעס שלא עובר
זה לא עובר לי
ובזמן שאני מחייכת אליך אני בעצם לא מרגישה כלום בפנים אתה מבין?
אני לא באמת מרגישה אליך משהו מלבד לכעס אכזבה רחמים וגעגוע כזה שמכרסם ואוכל אותך מבפנים
כזה שאני כבר יודעת ומפנימה שזה פשוט ישאר ככה לנצח
אומרים שהזמן מרפא הכל אז אומרים..
הבטחתי לעצמי שאני הולכת לראות אותך לפחות פעם בשבוע זה לא קל לי אבל מי יודע לעוד כמה זמן תישאר
מי יודע האם אתה שומע ומודע למה שקורה בכלל
אומרים שצריך להאמין אבל להאמין במי?
במי להאמין? באלוהים הזה שאתה האמנת בו?
זה ששם אותך בכיסא המחורבן הזה חי מת?
זה שכולם מסביב מתפללים אליו ומבקשים ממני להאמין בו ולהדליק לכבודו נרות?
איזה נרות ואיזה אמונה
ואם הוא פאקינג קיים אז הוא הבן זונה הסאדיסט הכי גדול בעולם הזה
כזה שמתעלל אפילו בנפשות של ילדים כי למה לא בעצם..
אז עדיף עדיף שהוא לא קיים עבורי,
גם אתה כבר לא באמת קיים עבורי אתה מבין
כל מה שנשאר אלו מילים ריקות ומזוייפות וזכרונות שאני משתדלת להדחיק
כי הרי לא אגיד לך כמה טיפש אתה שהגעת למצב הזה
או כמה אני כועסת על זה שאתה במצב הזה
הם אומרים שאתה מבין הכל..
לא באמת יודעת האם זה נכון או לא
אני רק יודעת שמלבד להתבונן בי אני לא באמת מרגישה אותך גם לא במבט
בהתחלה זה הרגיש שאתה מנסה לדבר איתי עם העיניים כי לא באמת היית זקוק למילים איתי
מבט היה מספיק והייתי מבינה אבל היום?
היום אלו מבטים ריקים שלא משדרים לי שום דבר..
לא שאתה מבין
לא שאתה מודע
ובוודאי שלא שיהיה שינוי כלשהו
הרגלת אותי לחיים שלמים לצידך ואז פשוט הרסת הכל בעיקר את החיים שלך אבל גם את של כולנו
אני כועסת עליך
כל כך כועסת עליך בעיקר כי אני כל כך אוהבת אותך
וכל כך פאקינג מתגעגעת אליך
ואני כבר יודעת..יודעת שלא תחזור יודעת שכלום לא ישתנה
ויודעת שלנצח אשאר עם הריקנות הזאת שהשארת מאז שאתה לא באמת כאן
פעם לכתוב ולהקיא את עצמי החוצה היה עוזר
אבל כשזה נוגע אליך עוד לא מצאתי דבר שיעזור..
