ברוך הבא לממלכה שלי

כבר התרגלתי לעובדה שאף אחד מסביב לא חושב כמוני

שאף אחד לא מבין את הבחירות שלי

התרגלתי לעובדה שתמיד יעבירו ביקורת מהצד

ובכנות? זה לא מפריע לי זה פשוט כפי שזה..

התרגלתי לעובדה שתמיד פשוט תמיד ידברו עליי

זה לא באמת משנה אם הייתי לא הייתי עשיתי לא עשיתי אנשים פשוט ידברו..

התרגלתי לזה שכולם חייבים לתת לך עצות ולהגיד לך איך לחיות את חייך למרות שאין לאף אחד שיט של שמץ מושג מה באמת קורה או לא קורה אצלי,

התרגלתי לזה שגם אם אהיה נחמדה לאנשים עדיין אשמע אחר כך ״היא סנובית״

גאד אפילו סבתא שלי טוענת שהאף שלי למעלה ואני מתנשאת על כולם

במקום מסויים היא כנראה צודקת..

התרגלתי לעובדה שלכולם יש דעות עליי חלקן טובות חלקן פחות אבל זה תמיד מגיע מאנשים שכלל לא מכירים אותי או מכירים בצורה שטחית,

אנשים חיים את החיים שלהם לפי מה יגידו ומה יספרו עליהם

וכשאני אומרת שוב ושוב ושוב שלי לא אכפת בכלל מה יגידו או מה יספרו לא מבינים כיצד זה בכלל אפשרי..

זה אפשרי..לגמרי אפשרי..

כשאת גדלה מילדות למקום שכל הזמן מסתכלים עליך

שבודקים כל צעד וצעד שלך

שאומרים לך תעשי או על תעשי מחשש למה יגידו וידברו,

וכשאת מבינה שלא באמת משנה מה תעשי ידברו בכל מקרה,

את לומדת להתעלם ומעבירה דברים הלאה

כאילו לא שמעת או שמעת אבל זה לא באמת השפיע עלייך בשום צורה..

את לומדת שדעות עלייך תמיד יהיו לאנשים

ובעיקר יודעת שאת לא הולכת לחיות את חייך בחשש ממה יגידו או ידברו,

את גם לומדת להרחיק את כולם

את משתפת במה שאת רוצה לשתף ולא מעבר,

את לא באמת נחשפת מול אנשים כי את לא סומכת על אף אחד מלבד לעצמך,

את לא נותנת פתח לאף אחד להיכנס פנימה כי להכניס אדם פנימה זה אומר לקחת בחשבון שיהיה לו את היכולת לפגוע ואני לא מאפשרת לעצמי להיות פגיעה,

אני לא אדם משתף אני יודעת

למעשה גם החברה הכי טובה שלי לא באמת יודעת עליי הרבה, היא מכירה את החיים שלי היא הייתה שם

והיא רואה אותי כאדם הכי חזק שהיא מכירה לפחות ככה היא טוענת,

וגם אותה אני לא באמת משתפת וכן אני סומכת עלייה

ועדיין..אם אבחר לשתף משהו זה כבר יהיה בדיעבד ואף פעם לא לפני

אנשים סביבי טוענים שהם מכירים חלק ממני וזה נכון

יש את החברים שמכירים את הצד המשוגע, השחקנית המצחיקה והמטורפת זאת שאין לה מעצורים וכולם פשוט כולם רוצים עוד קצת מהטירוף הזה שלה,

ויש את החברים איתם אני עובדת מפעם לפעם שליטרלי מעריצים אותי ודואגים להגיד לי כל הזמן כמה מוכשרת אני,

ויש את החברים הקרובים ממש אלה שמלווים אותי תקופה ארוכה עוד מהילדות שמכירים אותי את הדרך שעברתי

שהיו איתי לאורך הדרך וחלקו איתי לא מעט רגעים וחוויות שלא יהיה להם תחליף,

ואם כל זה שאני עטופה באנשים טובים שבחרתי בפינצטה ללוות אותי בחיים

אני עדיין לא באמת מכניסה אנשים פנימה

אין בי את הצורך הזה לשתף אף אחד לא לעומק לא באמת

תמיד הייתי כזאת כשחושבים על זה

שמרתי את שלי לעצמי

התמודדתי עם מה שלא יהיה בעצמי

ואם הייתה בעיה פתרתי אותה בעצמי ואם שיתפתי זה היה בדיעבד,

אמא שלי טוענת שהיא לא באמת מכירה אותי

שאני לא משתפת בשום דבר

היא צודקת חלקית, היא כן מכירה אותי לפחות חלקים ממני

אבל לשתף זה לא משהו שאני יודעת לעשות

זאת לא אני פשוט

כשחושבים על זה לא הייתי רוצה ילדה כמוני,

אבל מערכת יחסים ואמון אלו דברים שנבנים לאורך שנים

וזה לא שאני לא מאמינה בה

אני פשוט יודעת מראש שהיא אף פעם לא תבין את הבחירות שלי, אוליי אפילו תתנגד להן ולכן חוסכת לעצמי את כאב הראש מראש ומעדכנת תמיד בדיעבד.

זאת אני..

לטוב, לרע זה לא באמת משנה

כי זאת אני וטוב לי ככה.